ראש הממשלה בנימין נתניהו, הנאשם מס' 1 בתיקי האלפים, החל השבוע בעדותו בבית המשפט. משפט נתניהו רחוק מסיום, אנו מצויים רק בתחילת פרשת ההגנה, והמתח בין המערכת הפוליטית למערכת המשפטית מתקרב לנקודת רתיחה שעלולה להוביל לפיצוץ חוקתי חסר תקנה.
חזית אחת היא של שרי הממשלה כנגד היועצת המשפטית לממשלה, עו"ד גלי בהרב מיארה. חלק מהשרים ממשיכים להוביל מתקפה משולחת כל רסן כנגד מערך הייעוץ המשפטי לממשלה והעומדת בראשו. הגדילו חלק מהשרים ובמהלך ישיבת הקבינט המדיני־ביטחוני תקפו את היועמ"שית על רקע עדותו של נתניהו, תוך הפרה בוטה של הכלל שגובש עוד בימי קום המדינה - שהדרג הפוליטי אינו מתערב בתיקים פלילים תלויים ועומדים. השרים אף חרגו מסמכותם והפנו מכתב לשופטים במשפט נתניהו בדרישה לדחיית העדות, ובצדק רב הם נדחו על ידי השופטים. ראש הממשלה נתניהו עצמו הבהיר בפתח עדותו שהוא יכול להעיד בבית המשפט ובמקביל להמשיך בניהול ענייני המדינה.
חזית נוספת היא בין שר המשפטים יריב לוין לבית המשפט העליון. המתח בין הצדדים הוא חסר תקדים על רקע המחלוקת על זהות נשיא בית המשפט העליון. כתוצאה מכך, בפועל אין קשרי עבודה ולו מינימליים בין שר המשפטים לוין לבין ממלא מקום נשיא בית המשפט העליון השופט יצחק עמית. השופט עמית אף פנה לשר לוין וביקש לקיים עימו פגישות עבודה סדירות במטרה לקדם נושאים רבים שנתקעו בשל הנתק חסר התקדים, כגון מינוי נשיאים וסגני נשיאים לבתי המשפט השונים, מינוי שופטים בכירים, מינוי רשם לבית המשפט העליון, מינוי שופטים לוועדות השחרורים ועוד.
השר לוין ממשיך לשחק במשחקים ילדותיים, ובמקום לנהוג באחריות ולהביא לבחירת נשיא קבוע לבית המשפט העליון הוא מסרבל ומעכב את התהליך, כגון הצעה להכנסת מצלמות שישדרו את דיוני הוועדה לציבור. אין כל תכלית ממשית למשחקים של השר לוין. בסופו של יום יש רוב מוצק של שישה חברי ועדה (שלושת שופטי בית המשפט העליון, שני נציגי לשכת עורכי הדין וח"כ קרין אלהרר) להמשך שיטת הסניורטי ולבחירתו של השופט יצחק עמית לתפקיד, ולכן במוקדם או במאוחר השופט יצחק עמית ימונה לתפקיד נשיא בית המשפט העליון עד לשנת 2028, אך הנזק למערכת המשפט ולציבור הרחב הוא אדיר.
כפי שכתבתי לא אחת בטור זה, יש זמן והזדמנות למצוא פשרות סביב זהות שלושת שופטי בית המשפט העליון שצריך למנות. חברי הוועדה יכולים להגיע להסכמות ביחס לזהות השופטים החדשים, תוך הסכמה ששיטת הסניורטי תמשיך והשופט עמית ימונה פה אחד לתפקיד. עדיין לא מאוחר, ואני מקווה שהצדדים ימצאו פתרון.
על שיטת הסניוטרי יש לשמור. לעומת זאת בכל הנוגע לבחירת שלושת שופטי בית המשפט העליון, אני סבור שרוב חברי הוועדה צריכים להתגמש, ולמצוא ביחד עם השר לוין שלושה מועמדים שיבטאו גישות שונות. על כל הגורמים המעורבים במינוי השופטים לזכור כי מרגע שאדם מתמנה לכס השיפוט הוא פועל בעצמאות וללא מחויבות לממנה, ופעמים רבות הם מאמצים את האמירה הידועה: "דברים שרואים מכאן לא רואים משם".
עדותו של נתניהו בבית המשפט והחזיתות שבין הממשלה למערך הייעוץ המשפטי ובית המשפט העליון מביאות את המערכת לנקודת רתיחה מסוכנת. על כל הצדדים למצוא את נתיב הפשרה, כולל ניסיון נוסף לעסקת טיעון במשפט נתניהו.
לזכר אליקה
השבוע הלכה לעולמה השופטת אלישבע (אליקה) ברק־אוסוסקין ז"ל. אליקה, כפי שהייתה מוכרת בפי כל, הייתה רעייתו האהובה של נשיא בית המשפט העליון בדימוס, פרופ' אהרן ברק, והיא הייתה גם בעלת קריירת שיפוט מזהירה בבית הדין לעבודה. היא כיהנה כשופטת בבית הדין לעבודה במשך 19 שנים, ובתפקידה האחרון הייתה סגנית נשיא בית הדין הארצי לעבודה.
השופטת ברק, בדומה לשופט ברק, הייתה מהפכנית משפטית, והיא הותירה חותם רב במשפט העבודה. בפסיקותיה איזנה בין זכויות העובד והמעסיק, והדגישה את זכויות העובדים במקום העבודה כשותפים של המעסיק, תוך הרחבה של הכרה ביחסי עובד־מעסיק גם ביחס לעובדי קבלן. פסיקתה התאפיינה במקוריות, ביצירתיות ובאומץ רב לחדש הלכות ישנות. יהי זכרה ברוך.