קריסתו של משטר אסד התקבלה בישראל בחיוב, ובצדק. כזכור, בתחילת מלחמת האזרחים בסוריה ישראל התלבטה אם לתמוך במורדים ובנפילת המשטר, או להעדיף את “הרע המוכר” על פני חלופה שטיבה אינו ברור.

קריסת המשטר כעת היא פועל יוצא של כמה התפתחויות עיקריות: החולשה של איראן ושל חיזבאללה כתוצאה מפעילות ישראל מולן בחודשים האחרונים, ההתמקדות הרוסית במלחמה באוקראינה ותהליכי שחיקה פנימיים בסוריה בכל הקשור ליכולתו של המשטר לשרוד.

חוסר הבהירות בעניין המשטר החדש, שמוביליו הם גורמי אסלאם רדיקלי, כולל סימני שאלה מרובים בעניין יכולתו לגבש שלטון מרכזי, אפקטיבי ולגיטימי.

כל אלה הניעו את ישראל לפעול במהירות ולהשתלט על שטחים בטריטוריה הסורית, במטרה להשיג שליטה בחרמון הסורי ולגבש מעין רצועת ביטחון שתמנע התקפות על ישראל. מדובר במהלך נבון ומתבקש בנסיבות הנתונות. צה”ל גם תקף מערכי נשק אסטרטגיים כדי למנוע את נפילתם בידי גורמים קיצוניים.

מה שפחות מובן הוא אמירות ישראליות שלפיהן הסכם ההפרדה בין ישראל לסוריה מ־1974 קרס. ראש הממשלה עצמו אמר בשבוע שעבר במהלך ביקור בגבול סוריה: “האזור הזה נשלט במשך קרוב ל־50 שנה על ידי אזור חיץ שהוסכם עליו ב־1974, הסכם הפרדת הכוחות. ההסכם הזה קרס, חיילי סוריה נטשו את העמדות שלהם”.

לכך ניתן להוסיף אמירות נוספות, מפי קצינים בכירים שנמצאים בשטח הסורי, שלפיהן הכוונה היא להישאר שם תקופה לא קצרה. התפתחויות אלה גררו תגובות גינוי, בין השאר מצידן של מצרים, קטאר וירדן.

שר החוץ הירדני אמר: “אנחנו מגנים כל ניסיון לכיבוש שטח סוריה, ואת כניסתה של ישראל לכל חלק משטחה, ורואים בכך הפרה של החוק הבינלאומי”.

מדינות נוספות, כצרפת וגרמניה, קראו לשמור על שלמותה הטריטוריאלית של סוריה, וכיוונו את דבריהן לישראל וגם לטורקיה. חשוב להבהיר, הפעילות שנועדה למנוע את נפילתם של כלי נשק אסטרטגיים ומתקדמים, כולל נשק כימי, בידי המורדים שהשתלטו על סוריה, התקבלה בהבנה.

כך גם הכניסה הישראלית המיידית לשטח סוריה, לאחר נטישת הצבא הסורי את עמדותיו. אולם הרושם המתגבר הוא שישראל מתכננת נוכחות ארוכה יותר בשטח הסורי, והדבר מעלה סימני שאלה בעניין כוונותיה של ישראל.

הסכם הפרדת הכוחות שנחתם בין ישראל לסוריה ב־1974 הוא הסכם חשוב. ישראל נסוגה אומנם מקונטרה וביצעה תיקוני גבול מזעריים נוספים, אבל רמת הגולן נשארה בידיה.

למעשה, ישראל קיבלה אישור לא רשמי לכך בהסכם ההפרדה, והבטחה בעל פה ממזכיר המדינה דאז, הנרי קיסינג’ר, שארצות הברית לא תדרוש את נסיגתה מהגולן. במילים אחרות: הסכם ההפרדה משרת את יעדיה האסטרטגיים של ישראל. ישראל חייבת להבהיר שההסכם עומד בעינו, ושאין לה כל כוונה לנצל את הנסיבות הנוכחיות למעורבות טריטוריאלית בסוריה. ויפה שעה אחת קודם.