אני לא חושבת שהיועצת המשפטית לממשלה גלי בהרב-מיארה תיארה לעצמה שכך תיראה הקדנציה שלה. אני מניחה שהיא ראתה מה עשו לקודמה בתפקיד אביחי מנדלבליט, ואת הגלגלים המשומנים שעקבו אחר צעדיו, אבל היא צעדה לתוך הקלחת הזו בעיניים פקוחות וברצון לשרת את המדינה בחלקת האלוהים שלה. שלנו.
ואז החל מחול השדים של הרפורמה המשפטית, והשאר היסטוריה רעה ונוראה שהגיעה לשיאה בבוקר השבת השחורה, נפסקה, והמשיכה מוקדם מדי אחרי כאילו לא חטפנו את המכה הגדולה ביותר שיכולנו לחטוף.
לפני יומיים הגיחה לפיד שלי ידיעה שבמזל לא קיבלה יותר מדי זמן מסך, אבל עדיין חשוב לדבר עליה. לגנות אותה. לשון הדיווח – פרסום בדבר בנה של היועצת המשפטית לממשלה לקח, לכאורה, וסט קרמי מלוחם ולא נשפט על כך. כן, זו ידיעה אמיתית. מבולבלים? גם אני.
כמה דברים תמוהים כאן. קודם כל, איך הילדים של נבחרי הציבור או של אישים בכירים כאן אמורים להיות אישיו שנוגע למדינה שלמה, אלא אם כן הם מחליטים להפוך לכאלה ולצאת נגד אישים בכירים אחרים? למה בעצם זה אמור לעניין מישהו? האם זה חמור כל כך שזה שווה תחקיר וכתבה? האם מדובר במשהו שסיכן את ביטחון המדינה? התשובה היא לא מוחלט.
אתם זוכרים את בוקר השבת השחורה. לחיילים לא היה ציוד צבאי, וכל אחד ניסה לקחת מה שיש כדי להילחם. כדי להגן על המדינה. כדי לעשות את מה שלא קרה באותו בוקר, בעוד כל אלה שהסתערו קדימה ידעו שהם עלולים לשלם על כך בחייהם. ביניהם גם ככל הנראה בנו של בהרב-מיארה, שאנחנו לא מכירים וזה גם ממש לא ענייננו.
אבל וסט קרמי משמש לוחמים. וכן, אולי הייתה איזו תקרית, אין לאף אחד מאיתנו באמת מושג. אבל להציג אותה לעין הציבור? לנסות לקשר בין מה שקרה בבסיס שלו לתפקידה של אימו?
הניסיונות להלך אימים על היועצת המשפטית לממשלה חוצים גבולות. אבל נדמה שהידיעה הזו, השולית כל כך, הפרטית כל כך, חצתה את גבול הטעם הטוב שעבר מזמן.
חייהם של כל אלו שנמצאים בפוזיציה בכירה במדינה הם פרטיים, גם במדינה שטורחת להציג את הכל לעיני חוץ. ואסור לשכוח את זה, גם כשחילוקי הדעות עולים על גדותיהם. כולנו ילדים, חלקנו הורים, תחשבו על בני המשפחה שלכם כשאתם לוקחים חלק בידיעות מהסוג הזה. אין תקופה טובה מזו להפסיק להיות קלים על המקלדת. אלה חיים של אנשים.
