"אל יבנה הגליל" הוא שיר שמקורו בפיוט יהודי ישן בן מאות שנים, שהתחדש וקיבל משמעות רבה עם התחדשות החלוציות העברית החדשה בארץ ישראל בראשית הציונות. כבר אז הגליל היה סמל להתיישבות המחודשת של עמנו בארץ האבות. מדובר בהתיישבות שהייתה מלווה בנחישות, גבורה ומופת להיאחזות בקרקע, ויוסף טרומפלדור וחבריו בתל חי היו מסמליה וממאפיינה.
הגליל הוא גם מופת לפיתוח החקלאות בארצנו, שהפכה לחקלאות מודרנית מהמובילות בעולם, וסביבה נוצרה חברה תוססת ונפלאה של קיבוצים, מושבים וערים עם אוכלוסייה לתפארת מדינת ישראל.
כמעט חודש חלף מאז הוכרזה הפסקת האש בצפון, ועדיין אין אפילו תוכנית מגירה ממשלתית מגובשת להשבת תושבי הגליל לבתיהם, לשיקום נזקי המלחמה ולהשבת המצב באזור לקדמותו. במקום זה שמענו בסוף השבוע על התפטרותו של אליעזר "צ'ייני" מרום, עוד אחד מהפרוייקטורים שמונו לאורך 14 חודשי המלחמה לשיקום הגליל.
הרים של הבטחות והכרזות שמענו מהממשלה לאורך כל חודשי המלחמה. לאחרונה מונה למשימה הנעלה הזו השר החדש במשרד האוצר זאב אלקין, עם הבטחה לתקציבי ענק. אלא שראשי הערים והמועצות האזוריות עדיין מצפים בכיליון עיניים לאותם תקציבים. עדיין לא ראינו צעד מעשי אחד שייצור תחושה שהנה, הנה - מתחיל השיקום.
מקומם, אבל לא מפתיע. ממשלת חידלון מוחלט, שעסוקה מבוקר עד ערב רק בעצמה, בחקיקה של חוקים הזויים, בהזנחת העיקר ובעיסוק רק במה שנוגע להישרדותה.
במציאות אחרת, אילו הייתה כאן ממשלה נורמלית, כבר היינו רואים את הבולדוזרים נעים בקריית שמונה, מטולה, שתולה, מנרה, נהריה, שלומי וכו' - ופועלים במלוא הקיטור כדי להשיב לגליל את חדוות החיים ואת תושביו הנפלאים.
לא נותר אלא להתגעגע לממשלות מהעבר, כמו לממשלה של יצחק רבין המנוח ב־1992.
מיד לאחר השבעתה הוא הקים את "פורום המנכ"לים הממשלתיים", שכונסו כדי לתת מענה לבעיות המעיקות על המדינה בכל התחומים. לצורך זה גויס אז "אוטובוס המנכ"לים", בניצוחו של שמעון שבס, מנכ"ל משרד ראש הממשלה דאז, שהוביל את המנכ"לים לאורכה ורוחבה של המדינה, כשהם אוספים את הבעיות מכל מקום ודואגים לתת להן מענה.
כך לדוגמה זכתה אז יקנעם להטבות מפליגות של פטור ממיסים, והודות לכך הפכה מופת להצלחה של קדמה ופיתוח, והיום משגשגת בזכות חברות ההייטק שבשטחה המוניציפלי. באותה נשימה צריך לציין גם את אור עקיבא, שהודות להטבות שניתנו לה אז, הפכה מעיירת עולים נחשלת לפנינה.
אפשר להתגעגע גם לממשלת יצחק שמיר המנוח בשנות ה־90, כשהחל גל העלייה הגדול מבריה"מ לשעבר, ונוצרו כאן בעיות דיור קשות. שמיר מינה אז את אריק שרון לשר השיכון והפיתוח. שרון המנוח הקים את הוועדות לבנייה למגורים, שאישרו מסלול מקוצר לאישורי בנייה ואפשרו בנייה מהירה ויעילה. כך ניתן מענה למצוקה הנוראה לדיור שהייתה אז, כשכמיליון עולים הגיעו למדינה.
איפה הממשלות האלה ואיפה הנוכחית, שעוסקת בשאלה איך לפטר את היועמ"שית גלי בהרב מיארה. לכן זה ממש לא מפתיע שכ־60 אלף תושבי הגליל עדיין עקורים מבתיהם, ובקריית שמונה אין אפילו מטאטא כבישים תקין אחד, שיאפשר לעובדי העירייה להשיב חיים נורמלים לעירם.
עם קצת יצירתיות, רצון, ובעיקר חשיבה והתמקדות במהות - הממשלה הכושלת הזו יכולה לשנות תדמית, ובכך גם לסייע לגליל, למדינה ולעצמה. זאת על ידי הקמת ועדה לשיקום הגליל, שתהיה לה סמכות בחקיקה להעניק הטבות מפליגות לכל מי שיבוא להתגורר באזור - ולהקים בה עסקים ומפעלים. במקביל, לפתח רפואה מתקדמת וזמינה יותר לתושבי הגליל בעזרת הקמת בית חולים נוסף באזור קריית שמונה ודאגה להביא לצפון אנשי רפואה צעירים (שוב, באמצעות הטבות שלא ניתן לסרב להן). זה רק מעט מהאפשרויות שניתן באמצעותן להפוך את הגליל, שהממשלה הפקירה - לגן עדן צפוני.