במשרד האוצר מתמודדים עם גירעון חסר תקדים הצפוי בתקציב 2025, ועומד כרגע על 4.4%. האוצר זיהה נכון שההוצאה על אנשי המילואים גדלה מאוד בשנה האחרונה וצפויה להיות משמעותית גם בשנת התקציב הבאה. באוצר חושבים כיצד "להתייעל" ולהפחית את ההוצאה, ומפריחים יוזמות שונות להפחתת התגמול לאנשי המילואים.

באוצר צודקים עקרונית. ישראל אינה יכולה לעמוד בהוצאות של מערך מילואים גדול ומגויס לאורך מלחמה שלא מסתיימת. תפיסת הביטחון של דוד בן־גוריון קבעה שישראל צריכה לשאוף למלחמות קצרות, שכן המדינה לא תוכל להחזיק צבא סדיר גדול דיו, ונדרש צבא מילואים גדול שניתן יהיה לגייס בזריזות למקרה של מלחמה. צבא המילואים היה במקביל גם כוח העבודה העיקרי של המשק, ולכן נדרש לשחרר אותו בהקדם.

מאז השתנה חלקו היחסי של מערך המילואים במשק. המשק שעמד מלכת בתקופת ההמתנה שלפני מלחמת ששת הימים, ונמתח לקצה במלחמת יום הכיפורים, יכול היה להמשיך לתפקד גם בשלב המתמרן של מלחמת לבנון הראשונה. במלחמת לבנון השנייה רבים מתושבי הצפון התפנו מבתיהם והפעילות הכלכלית בצפון כמעט נפסקה.

חיילי מילואים ברמת הגולן (צילום: איל מרגולין, פלאש 90)
חיילי מילואים ברמת הגולן (צילום: איל מרגולין, פלאש 90)

הקמת מערך ההגנה האקטיבי הוסיף חול לשעון החול של מלחמות ישראל. נראה שכל עוד צה"ל יכול לתת הגנה מספקת למגזר האזרחי, בעיקר במרכז הארץ, ישראל יכולה להמשיך את מצב המלחמה תוך קיום פעילות משקית סבירה.

מלחמת חרבות ברזל, שמתארכת יותר מכל מלחמות ישראל מאז 1949, השיתה מחירים כבדים על המשק הישראלי, הן באובדן תוצר, הן בעצירה כמעט מוחלטת של השקעות זרות, אבל גם בעקבות נזק פיזי ישיר לבניינים ולתשתיות. ועכשיו, גם בהשפעה הכלכלית של גיוס מערך המילואים לזמן ארוך כל כך.

אבל נראה שמה שמטריד את האוצר אינו ההשפעה של המלחמה על המשק, אלא הצורך להפחית בהוצאה על אנשי המילואים. האוצר מתכנן הפחתת תשלומים למילואימניקים שמצליחים לשלב עבודה עם שירות מילואים, והפחתה בערך יום המילואים למשרתים.

משמעות ה"התייעלות" הזאת, העמסת מחיר כלכלי נוסף על החלק במשק שמשרת ועובד – הפוך מההיגיון שאומר לפצות את אותם אנשי מילואים.

גיוס חרדים (צילום: דובר צה''ל)
גיוס חרדים (צילום: דובר צה''ל)

את ההתייעלות יש לעשות בשני צעדים: ראשית, על ידי הגדלת מחזורי הגיוס הסדירים באמצעות גיוס חרדים משמעותי. הצעד השני, הפחתת עול המילואים על ידי סיום המלחמה.

יודגש, שאילו הייתה למלחמה בעזה מטרה מוגדרת ובת השגה, כמו משטר חדש שיחליף את חמאס והוא מקובל על השותפות הבינלאומיות, ומאמץ צבאי־מדיני־הומניטרי המסוגל לבסס אותו, אולי הייתה הצדקה לנטל. אך בהיעדר מטרה או שיטה המסוגלת להשיג אותה, אין טעם בהכבדה על המשק ועל המילואימניקים רק כדי לפשוט על עוד שכונה או עיירה בפעם החמישית.

הכותב הוא לשעבר ראש חטיבת תפיסת הביטחון במל"ל.