האנשים מבית הדין הפלילי הבינלאומי בהאג לובשים חלוקים משונים ולפעמים חובשים כיסויי ראש מצחיקים. הם מדברים בשפה משפטית גבוהה, אך מה שהם עושים בפועל זה זמן מה, זו מזימה – ניסיון לפגיעה בישראלים, לחטוף אותם ולכלוא אותם בתואנת שווא.
ישראל אינה מכירה בניירות שהם מחזיקים בידיהם, ומוזר שכאן אצלנו אין רואים את מהותם האמיתית של הניירות, הקרויים "צווים", שמטרתם לפגוע ביואב גלנט ובבנימין נתניהו. אלו הם מסמכים הקוראים, פשוטו כמשמעו, לחטוף ישראלים בלא סמכות תוך זעזוע של מערכת המשפט בישראל.
הואיל והמדינה כבר קיבלה על עצמה להגן על יהודים בחו"ל, קל וחומר שעליה לנהוג כך במקרה של אזרחי ותושבי ישראל האמורים להיות כפופים לרעיונות של חטיפתם בנימוק של משפט בינלאומי. יש להסגיר לישראל את הזוממים לעשות כן. יחידים ומדינות שישתפו פעולה עם יוזמת החטיפה יהיו חשופים אף הם לתביעת הסגרה מצד ישראל, ואם ההסגרה לא תתבצע – המדינה תצטרך לפעול כפי שהיא פועלת לגבי כל ניסיון לחטיפת תושביה הנמצאים הן בישראל והן מחוצה לה.
נושא ההתנגשות האפשרית בין הנורמות המשפטיות הנוהגות בישראל לבין התחייבויות משפטיות בינלאומיות של מדינות אחרות נדון כבר מספר פעמים בעבר. כך, כאשר עמד להיחתם הסכם השלום עם מצרים בשנת 1979, נדונה השאלה של התחייבויות קודמות שנתנה מצרים במסגרת בריתות עם מדינות ערב אחרות לפגוע בישראל, לנסות להשמידה ובוודאי להחרים אותה.
מובן היה לכל שכדי שהסכם השלום עם ישראל יהיה בתוקף ביחסים הדו־צדדיים שבין שתי המדינות – על מצרים להתנער מהתחייבויות עבר אלו. וכך נאמר בסעיף 6(5) של ההסכם: "בכפוף לסעיף 103 של מגילת האומות המאוחדות, במקרה של סתירה בין התחייבויות הצדדים לפי חוזה זה ובין כל התחייבות מהתחייבויותיהם האחרות, יחייבו ויבוצעו ההתחייבויות שלפי חוזה זה".
אל תגידו לא ידענו - הטבה מיוחדת למי שרוצה ללמוד אנגלית. לחצו כאן לשיעור ניסיון מתנה וללא התחייבות>>>
ההפניה למגילת האו"ם מלמדת על הפתרון. הסעיף המדובר, 103, קובע שבכל מקרה של התחייבות קודמת הסותרת את מגילת האו"ם, שבה הוראות לשלום וליחסים תקינים בין חברות האו"ם, יהיו הוראות מגילת האו"ם עדיפות. ולענייננו: הוראות ההסכמים הבינלאומיים שישראל חתומה עליהן עם מדינות העולם – עדיפות על הוראות החטיפה שיוזמים כעת בהאג.
גם הסכם השלום עם ירדן משנת 1994 כולל הוראה דומה בסעיף 25(4): "שני הצדדים ינקטו גם את כל הצעדים הנחוצים לבטל כל התחייבות הפוגעת בצד האחר באמנות בינלאומיות שהן צד להן, ככל שהתחייבויות כאלה קיימות".
מה שישראל דרשה, וקיבלה, ממצרים וירדן שהיו במצב מלחמה עימה, כלומר ביטול מיידי של התחייבויות הפוגעות בישראל, המצויות במסמכים בינלאומיים שהן היו חתומות עליהם בעבר – היא יכולה וצריכה לדרוש כעת ממדינות העומדות עימה בקשרים שוטפים. זאת כאשר אותן מדינות מתבקשות, במסגרת אמנת רומא שהקימה את בית הדין הפלילי הבינלאומי, ליזום או לסייע בחטיפתם של ישראלים המגיעים לאותן המדינות.
סבלנות ותחכום
מה יש לעשות כדי להשיג במישור הבינלאומי את הביטול המיידי של ניסיונות החטיפה האלה? הצעדים המתחייבים במישור הבינלאומי הם פשוטים למדי. ראוי שמדינות העולם הידידותיות לישראל יוסיפו הסתייגות לאמנת רומא שבה הוקם בית הדין, ולפיה הצטרפותן לאמנה לא תחול במקרה שבו בית הדין מתיימר, בניסיונות החטיפה שלו, להכריע בסכסוך בינלאומי מסוג זה הנוכחי, שבו עומדת ישראל על נפשה בפני תקיפה במספר רב של חזיתות, ותוך ביצוע מעשים נפשעים נגדה.
ודאי שכך הדבר לגבי אותן מדינות שכבר הסתייגו ממשלוח מסמכי החטיפה מהאג. מדינות שלא יעשו כן – בפועל מעמידות עצמן במצב עוין כלפי ישראל. אפשר לקוות שארה"ב, אם תתבקש, תצטרף אף היא ליוזמה הזאת, גם אם היא עצמה, כמו ישראל, איננה צד לאמנת רומא.
כפי שנהגו מצרים וירדן ביחס לישראל בחוזי השלום עימה, כך גם יכולה כל מדינה לחתום על הסכם דו־צדדי עם ישראל, המבטל או מסייג את ההתחייבות שבאמנת רומא. כאמור, סעיף 103 של מגילת האו"ם משנת 1945 יצר כשלעצמו ביטול אוטומטי של התחייבויות שליליות בהסכמים קודמים שפגעו בחברות האו"ם. חשוב לעשות כן גם ביחסים שבין המדינות המבקשות למנוע חטיפות של ישראלים בשטחן תוך פגיעה בהם וביכולתם לנוע בעולם.
ובנימה אישית: שורות אלו נכתבות בכאב רב. בספרי על משפט אייכמן, שכתבתי לפני כשנתיים יחד עם אחותי תמר, התעכבתי על כך שהמשפט הזה סלל את הדרך לעצם קיומו של בית דין פלילי בינלאומי. כי אם הייתה מתקבלת טענתו של אדולף אייכמן של "מעשה מדינה", כלומר שהוא רק ביצע את מדיניות הנאצים להשמדת היהודים עבור גרמניה, כי אז לא היה ניתן בכלל לקיים בית דין פלילי בינלאומי. הרי תמיד הפושע הבינלאומי – האמיתי, לא כמו אצלנו – מבצע מדיניות של ממשלתו.
די לישראל בכך שבית הדין הבינלאומי ימשיך במילוי תכליתו, כלומר למנוע פשעים בינלאומיים, ולא שינסה להיטפל למדינה המתגוננת מפני פושעי 7 באוקטובר ושותפיהם. ישראל צריכה אפוא לפעול בסבלנות ובתחכום לסיכול רעיון החטיפה, במישור הכללים הבינלאומיים שעומדים לצידה, ובדרך לכך להדק את יחסיה עם המדינות הידידותיות לה.
הכותב כיהן כפרקליט ההסתדרות הציונית העולמית וחבר הוועד המנהל של "משואה" – המכון ללימודי השואה