בואו נגיד שבנימין נתניהו היה נכנע לכל דרישות חמאס ומקבל בתמורה את רוב החטופים – האם אז הייתה מתקפלת "מחאת החטופים"? האם היינו מפסיקים לראות אירועי הזדהות, צעדות הזדהות, לפידים בוערים, מיצגי חוצות, מטסי ראווה בשמיים ופצצות תאורה מתפוצצות על הבית בקיסריה? האם עינב צנגאוקר הייתה מחבקת את בנה ומודה למאן דהוא בממשלת ישראל על "החזר החוב"? נראה לי שכל בר דעת מבין מה התשובה.
אבל יודעים מה? בואו ניקח את זה שלב אחד רחוק יותר. איך אמר ג'ון לנון: "דמיינו". דמיינו שבית המשפט דוחה בשתי ידיים את כתבי האישום נגד נתניהו. דוחה את כולם מחוסר אשמה. שופט בלי להתחשב במה יגידו במילייה שלנו, במשפחת השופטים. שופט רק על פי החוק היבש והצדק. דמיינו ש"הנאשם" בנימין נתניהו היה יוצא זכאי וצח כשלג, ויותר מזה. דמיינו שהשופטים לא היו מסתפקים בקביעה היבשה שנתניהו זכאי בכל תיקי האלפים, אלא היו מותחים ביקורת קשה ונוקבת על ראש התביעה הכללית, היועמ"ש, והפרקליטים שליוו את התיקים הללו. דמיינו שהביקורת הייתה קורעת אותם לגזרים.
מה אז? האם השמאל הישראלי היה מקבל את החלטת השופטים? האם היה קם ואומר: "יש שופטים בירושלים, ואנחנו מכבדים את פסיקתם"? האם הפרקליטים והכתבים, ששנים נהנו הנאה סדיסטית מהצמדת הכינוי "הנאשם" לראש הממשלה, היו מבקשים ממנו סליחה? האם מישהו בשמאל היה עושה חשבון נפש, מכה על חטא, מקבל אחריות לא רק על עינוי הדין, אלא גם על התנהגות פוליטית לא אחראית, מבזה, כוזבת ומטעה? האם מישהו מהם היה מקבל אחריות על החרמת נתניהו, על החרמת ציבור ענק שבחר בו, על יצירת קרע נוראי בעם?
לכו ותצטיידו בעורך דין
בואו ניקח את זה עוד שלב קדימה. דמיינו שמוקמת ועדת חקירה ממלכתית. כן, כן, ממלכתית, כזו שבראשה עומד שופט, והשופט הזה, שמגיע מנבכי השמאל, לאחר ששמע את כל הנוגעים בדבר ונחשף לכל העדויות – יקבע שלא נפל פגם מהותי בהחלטות של נתניהו, שאלו היו החלטות סבירות.
דמיינו שהשופט הזה, מהצד של "האנשים הנכונים", יקבע שנתניהו תפקד מצוין ביום 7 באוקטובר ושהאשמה כולה נופלת על ראשי הצבא והשב"כ. דמיינו שהוא יקבע קביעות מרחיקות לכת לגבי תפקוד הצבא והתנהלות של גורמי ביטחון שונים, ויקבע שעליהם להצטייד בעו"ד כדי להתמודד עם כתבי אישום בגין פעילותם/חוסר פעילותם לקראת 7 באוקטובר ובמהלכו. דמיינו שמהחומרים שיעלו בפניו יתברר שהסרבנות היא שהובילה לפריצת המלחמה, ושאחת ממסקנותיו תתייחס לצורך בהגשת כתבי אישום נגד גורמים ממרידים לסרבנות, ובכלל זה פעילים במסגרת ארגון אחים לנשק ובכירים לשעבר במערכת הביטחון – מה אז?
מה אז יצרחו היאיר לפידים? מה אז יאמרו ממלכתֵי כחולבן? אילו לשון ומקלדת יבלעו הבן כספיתים? מה אז תשדר אילנה דיין, ובעיקר מי יתראיין אצלה כדי לספק הערכות כוזבות בתוכנית "עובדה", שאין בה באמת עובדות? על מה יהיה התחקיר הבא של רביב דרוקר? ואני סקרן ממש לדעת את מי ידבררו כתבי המשפט והפלילים. האם את מדליפיהם משכבר הימים, או את השופטים שקיבלו הכרעות והחלטות אמיצות וכל כך מרחיקות לכת? איזה שפן ישלפו לנו מהכובע דנה ויס, דני קושמרו ועודד בן עמי? איך אז הם יצליחו לסובב את הדברים כדי להציג את נתניהו כאיש הרע וכאויב האומה, ואת אלו שטפלו עליו האשמות - כצדיקי הדור?
לתלות את התליינים
התקשורת פנים רבות לה. בישראל היא מסוגלת גם להתהפך בן לילה. להתנפל כעדת כלבים פראיים מסמטאות הרעב בהודו על כל מי שנקרה בדרכה. בכל מקום שבו היא מריחה דם – היא שם. כל מי שחסה בצילה בזמן שנתניהו דימם כתבי אישום מופרכים – יוכל למצוא את עצמו למחרת הזיכוי כששיני הטרף דולקות אחריו ומבקשות את נפשו.
המאתרגים דאתמול יכולים להמשיך לאתרג או להפוך את עורם בלי להניד עפעף. מי שהיה אתמול רודף, ימצא את עצמו למחרת נרדף. המעבר בין יום הזיכרון ליום העצמאות ביחסם של עיתונאים קטנים, שעל שכמותם שר אריק איינשטיין, עלול להיות מהיר מהרף עין. בחירת הצד, או הצד והיפוכו, מהירה ממשפטים מורכבים של יאיר לפיד.
ולא, שלא תחשבו שכשיש "מהפך" בתקשורת, זה בהכרח עניין של יושרה או מקצועיות. לצערי, העיתונות בישראל היא אות מתה. אין מקצוע כזה יותר (אם בכלל היה פעם). אם העיתונות תחלק את תשומת הלב שלה בין אִתרוג ביתר שאת לאשמים האמיתיים לבין קטרוג וניעור חוצנה – זה יהיה רק משום שהיא איבדה את נשמתה, או ליתר דיוק, מכרה את נשמתה ואת מעט המוסריות שאולי הייתה בה לשטן הרייטינג. ואולי אפילו זה לא נכון.
ההשחתה המוסרית של התקשורת בישראל היא כל כך עמוקה – שזה יכול להיות פשוט משום שיש עיתונאים שרק מריחים דם, ועיניהם מצטעפות כמו נרקומן שרואה מנת סם אחרונה עוברת מיד ליד, בדיוק כשהשיג את הכסף הדרוש לקנייה. מנות הרוע הגדושות שיוצאות בערוצי הטלוויזיה ובעיתונות הכתובה גורמות לפוליצר להתהפך בקברו.
בכל מקרה, המחזה שיעלה לנגד עינינו, גם אם יתברר שנתניהו מל"ו צדיקים ומתנגדיו הם רשעים גמורים, לא ישקף את המציאות. העובדות ילכו לאיבוד בשלל פרשנויות. יהיו מי שיאתרגו את האשמים ויהיו מי שיתנפלו עליהם – אבל בדבר אחד תהיה תמימות דעים. כולם ימשיכו את ה"עליהום" על נתניהו, ואם לא יהיה להם באמצעות מה, אל תדאגו להם, הם ימציאו.
בדבר אחד הפרשנות המקצועית בישראל מצטיינת: בפרשנויות שעטופות בהתנסחות יפה ואינטליגנטית – אבל שהקשר בינה לבין המציאות מקרי בהחלט. היצירתיות שלה נפלאה. כושר ההמצאה עונה על כל הקריטריונים של מוח יהודי. הבעיה היא שכל המוחות הללו מתגלים כאלכימאים סוג א'.
כשמדובר במלחמה, מעמידים מולנו על בסיס יומי גנרלים לשעבר שבטון מלומד מספרים לנו מה הולך לקרות, ואז אנחנו יכולים לדעת בוודאות של מאה אחוז שזה מה שלא הולך לקרות. כשמדובר בפרשנים משפטיים – אנחנו קמים כל בוקר לרקע מצהלות של תליינים שחוככים ידיהם בהנאה לקראת יום ההוצאה להורג, רק כדי לגלות שבסוף צריך לתלות את התליינים עצמם.
הדבר היחידי שיכול לעשות היום אזרח ישראלי ממוצע שרוצה להגן על עצמו מפני פרשנויות מטעם, עיתונאות מטעם - או אם תרצו "הִנדוס תודעה" – זה פשוט לגזור על עצמו "צום דיגיטלי", כפי שמיטיב להגדיר זאת יותם זמרי בערוץ 14.
הכותב הוא נשיא בית הדין של הליכוד.