שני ניסים מרכזיים נקשרים לאירועי חנוכה: נס מציאת פח השמן, שהספיק להדלקת נרות במקדש במשך שמונה ימים, ונס הניצחון במלחמה של מעטים נגד רבים, המכבים נגד היוונים. נשים ,לכאורה, לא היו מרכזיות בשני אירועי הניסים. הן בוודאי לא היו במרכז הבמה בחברה הפטריארכלית בימים ההם. אבל עיון במקורות מגלה נשים פעילות ואמיצות, שניהלו והובילו מאבק בתרבות הגברית ההלניסטית, המקדשת כוח ושליטה. ובעיקר, הן סירבו לפעול לפי הכללים שרווחו אז.

אפתח בסיפור מהבבלי (תמיד, לב א־ב) שנוגע לתקופה שלפני היוונים. זהו סיפור על מאבק רוחני שהובילו נשים. בתרגום חופשי: אלכסנדר מוקדון הגיע למדינה אחת שכל שליטיה נשים, ורצה לערוך נגדן מלחמה. אמרו לו הנשים: מה ייצא לך מזה? אם תנצח ותהרוג אותנו, יאמרו עליך: אלכסנדר ניצח נשים. ואם אנחנו ננצח אותך – יאמרו עליך: זה מלך שניצחוהו נשים! אמר להן: הביאו לי לחם! (סמל לכריתת ברית שלום) הביאו לו לחם מזהב על שולחן מזהב.

אמר להן אלכסנדר: וכי אפשר לאכול לחם מזהב? אמרו לו: אם כל רצונך הוא בלחם לאכול, וכי חסר בארצך לחם שבאת עד לכאן? יצא והלך לדרכו. כשיצא כתב על שער המדינה: "אני אלכסנדר מוקדון, הייתי טיפש עד שהגעתי למדינת הנשים שבאפריקה ולמדתי חוכמה מן הנשים". 

אך יש שלוש נשים, שסיפורן מתקשר ישירות לחנוכה. האישה הלוחמת (מיוחס ליהודית): האישה שבעורמה מנצחת את המצביא היווני אולופרנס, וכשהוא הלום יין, הורגת אותו ומסייעת לניצחון על היוונים. פעולתה היא מיצוי של לקיחת אחריות אישית ומסירות נפש, סיפור המתקשר ישירות לנסי חנוכה.

האם השכולה (מיוחס לחנה ולילדיה): בימי גזירות אנטיוכוס, לימוד התורה וקיום המצוות נאסרו בהוראת המלך. בין ה"עבריינים" היו בניה של חנה, שנהרגו בזה אחר זה על קידוש ה' ולא המירו את דתם, וכל זאת לעיני אימם, שאף היא המיתה עצמה תוך שמירה על יהדותה וערכיה.

הכלה החשמונאית: בין גזירות השלטון האכזר הייתה גזירת "תיבעל להגמון תחילה", אונס של כלות טרם חופתן בידי השליט. אחיי אחת הכלות (מיוחס לביתו של מתתיהו הכהן) "השלימו" עם הלילה עם ההגמון ולא נקטו כל פעולה נגד הגזרה הקשה. אך הם נבהלו וקפצו בזעם כשהיא התפשטה במחאה פרובוקטיבית בפני חבריהם, בניסיון לעורר אותם מהפסיביות.

מה שהטריד את האחים לא היה מעשה ההגמון, אלא הנראות החיצונית, מה יגידו עליהם בסביבתם. באמצעות המעשה הנועז של הכלה החשמונאית היא עוררה את אחיה לפעול נגד ההגמון ונגד הגזרות. היא יצרה מהפך חברתי מנטלי.

ממש לא מקרי שחג הבנות, עיד אל בנאת, מצוין בראש חודש טבת שחל בתוך ימי חג החנוכה. זהו חג המעלה על נס את העוצמה הנשית – הגבורה, החוכמה והאחווה של נשים לאורך הדורות. סיפור גבורתן של נשים, ותפקידן המכריע בתקומה היהודית, ראוי להישמע במיוחד בימינו ובמיוחד בעת ציון מקומן החשוב של נשים הלוחמות בחזית.  

הכותבת הייתה יו"ר תנועת "אמונה", תנועת האישה הדתית לאומית