כבר כמה לילות רצופים שתושבי מרכז הארץ מתעוררים עם אזעקות ומבינים כי עכשיו, התימנים על הגדר. לא גדר פיזית, אבל גדר, רחוקים - קרובים לנו. החות’ים הם ה״חברים״ החדשים שלנו בסביבה הקרובה. בלילה, במרחב מוגן יש בערך 10 דקות כדי להבין כי אויבי ישראל אינם נעלמים, הם רק מתחלפים. את חמאס וחיזבאללה המוחלשים החליפו החות’ים ואת האיראניים בסוריה החליפו, לעת עתה, הטורקים. הכל זמני, הכל בר החלפה.
בשבוע האחרון יצא ראש הממשלה למסעות ניצחון. האחרון והמיותר שבהם היתה הגיחה לשיא החרמון, או החרמון הסורי.שם בערפילי ה 2814 מ’ ולידו שר הביטחון יכול היה ראש הממשלה להכריז כי ישראל תישאר ב״שטחים החדשים״ ככל שידרש ביטחונית ולסמן לישראלים כי חזיתות חדשות ומבטיחות נפתחו לנו, ממשיכים לדמשק. יאללה.
לפני כן, כידוע, היינו כ״כפסע״, מניצחון על החמאס ומתבוסה מוחלטת של חיזבאללה. נכון, צה״ל הגיע להישגים מפליגים, יחד עם זרועות הביטחון האחרות של ישראל, המוסד והשב״כ שאני מזכיר פה, ואשר ראש הממשלה נוטה לשכוח בכל פעם שהוא מפרט את הישגי המלחמה הזו. כולם ביחד שותפים להישגי המלחמה (וגם למחדל בראשיתה), אבל כולם יודעים כי אם לא מעגנים את ההישגים האלה בהסדרים מדיניים, בבריתות אזוריות ובינלאומיות, הם יתאדו מהר מאוד.
מה אתם חושבים, בשעה שהמאמר הזה נכתב החמאס אינו מגייס בני 16 לשורותיו, מפקיד בידיהם קלצ'ניקוב, מצביע על חיילי צה״ל מרחוק ומסמן מטרה? האם עד אשר המאמר הזה יתפרסם, לא יחפש חיזבאללה אתרים חדשים כדי למקם את תעשיית הנשק שלו הרחק מעיני המודיעין של צה״ל? אנחנו כבר למדנו את השיעור הזה בהיסטוריה שלנו. פעם, ב-1948 היו אלה שבע מדינות ערביות, ואחר כך, בציר המלחמות, מספרן פחת והלך ולבסוף שתיים מהן, מצרים וירדן, יצאו ממעגל האיבה הנצחי. את מקומן תפסו ארגוני טרור משוכללים, במתכונת חצי צבאית. אבל אנחנו המשכנו במאבק שלנו. האויבים אינם נגמרים.
נכון מרחוק התחממה על הקווים איראן, אבל גם היא לא היתה מפתחת את ״אסטרטגית הפרוקסי״ שלה, אם לא היו מונחים בפניה, בשלים רצועת עזה ושני מיליון תושביה ולבנון המוחלשת והמשוועת לעזרה. במילים אחרות, מלחמות צריך לסיים בהסדרים ולא במלחמות חדשות.ֿ נכון, נצטרך לבנות כח צבאי ולקיימו שנים ארוכות, לצערנו הדבר יבוא על חשבון אתגרי פנים חשובים לא פחות. אבל לצד זאת כל עימות צבאי שניתן למנוע, שאפשר להרחיק ולדחות, כדי שההתעצמות הצבאית והכלכלית והמדינית והחברתית שלנו תימשך, יש לעשות כן.
עכשיו, הישראלים מודאגים ובצדק בשל ההצלחה של החות’ים לחדור את מערכת ההגנה האווירית המעולה של ישראל. ספק אם יש בעולם מדינות שמוגנות כל כך מפני טילים וכלי טייס כמו ישראל. שטחה הקטן של ישראל הוא יתרון וחיסרון כאחד, ישראל פגיעה יותר, אבל גם מסוגלת להגן על עצמה טוב יותר. כשאוקראינה משגרת כטבמ"ים לרוסיה אין מצב שהרוסים יאתרו את כולם, החזית רחבה וארוכה. לישראל הגנה רב שכבתית ובכל זאת הצליחו האויבים החדשים מתימן לחדור אותה.
זה לא צריך להפחיד אותנו. אנחנו נמצאים עדיין במקום טוב, טוב מאד. אבל הלקח הוא ברור אין הגנה 100%, פשוט אין. התפנקנו. הרוב המכריע של ההתקפות האוויריות על ישראל סוכלו ויורטו, וישראל למדה לשמור על עצמה. אבל בהיסטוריה הצבאית אנחנו יודעים כי אין נשק מוחלט. לכל נשק, מהפכני ככל שיהיה , תהיה תשובה. נלך אחורה עד לחרב, לחנית, לחץ ולקשת, לפילי התקיפה ולספינות הראשונות, תמיד יצליח הצד האחר לייצר תשובה ואחריה יבוא שוב איום חדש שהיריב יידרש למצוא דרך לענות עליה. מעגל קסמים. אולי נזכיר את טילי הסאגר, טילי הנ.ט. המצריים במלחמת יום הכיפורים, לאחריה צה״ל צייד את רכביו המשוריינים בהגנות פסיביות ואקטיביות ועדיין השריון נחדר, כפי שראינו במלחמה האחרונה.
לכן, אין שום דבר מפתיע בהצלחות, הדלות כשלעצמן, של הירי מאיראן ועכשיו מתימן. ״100%״ היא סיסמא חצי פוליטית, אין לה מקום בשדה הקרב. כמו גם בהגנה אווירית.
מכאן שתי המסקנות ברורות וקשורות אחת ברעותה. הראשונה, ככל שנלחם בהצלחה הן בהגנה והן בהתקפה, תישאר לאויב יכולת מסוימת לפגוע בנו בחזרה, ושנית, יריבינו אינם נעלמים, הם רק מתחלפים. הנה בצפון שלנו טורקיה נכנסה בנעלי רוסיה, איראן והממשל הסורי עצמנו ועימה עכשיו עלינו לדון על עתיד סוריה ועל הגבול המשותף שלנו, ובעניין האחר, סוריה פורקה נשקה, ואין כבר, נכוון. לעכשיו, ״סורים על הגדר״, אך בעידן הטילים והרחפנים, נצרך להתייחס למדבר התימני כ״גדר החדשה״ ונפליג אליו לעיתים מזומנות כדי למצוא ש משגרים וטילים.
ישראל חייבת לפעול באופן נמרץ חייבים להחליש האיבה נגדנו באמצעות הסכמים מדיניים המעוגנים בערבויות ובהסדרי בטחון. אם על סדר היום עדיין תקפה ה״יוזמה הסעודית״ מובלת בידי ארה״ב, באחריות ביידן או טראמפ, עלינו לאמץ אותה. היא עשויה לייצב את האזור ולחזק הכוחות אשר מוכנים לנרמל יחסים עם ישראל, ואולי פעם יכירו בה. בכל מקרה, בכל מקרה, זה עדיף על פני מלחמות נצחיות. כן, ולא שכחנו לרגע, להחזיר את החטופים כולם ועכשיו.
ד״ר נחמן שי הוא דיקן ההיברו יוניון קולג׳, המכון ללימודי יהדות בירושלים, ולשעבר שר התפוצות ודובר צה״ל.