לפני ימים אחדים, פורסמו ממצאי הסקר הבינלאומי למיומנויות של בוגרים (בגילאי 65-16), אותו עורך ארגון ה-OECD. הסקר בוחן אוריינות קריאה, אוריינות מתמטית ופתרון בעיות אדפטיבי. אלו מתייחסים לידע ולמיומנויות הדרושים לנו כדי לשגשג כאינדיבידואלים וכפרטים בחברה. בעולם רווי-הטכנולוגיה של ימינו, אנו צריכים להתמודד ללא הרף עם טקסטים כתובים, עם דרישות מתמטיות, ועם בעיות מורכבות.
חשבו על מקרה בו אתם שוקלים להחליף חבילת סלולר. לאורך התהליך כולו, אתם נדרשים להתמודד עם טקסטים רבים מסוגים שונים – למשל, פרסומיים ("החבילה הכי משתלמת!"), מידעיים ("חבילה זו תומכת דור 5"), מפעילים ("אלו הצעדים הנדרשים לביצוע במכשיר שלכם"), ביקורתיים ("בדקנו את החבילות של כל החברות"), או ביורוקרטיים ("עליכם למלא את כל חלקי הטופס") – ולשם כך נדרשת לכם אוריינות קריאה. השוואה בין חבילות שונות דורשת אוריינות מתמטית, כיוון שעליכם להשוות בין חבילות הנבדלות זו מזו במגוון פרמטרים. וקבלת החלטה מושכלת לגבי החבילה שתתאים לכם ביותר דורשת פתרון בעיות אדפטיבי, כיוון שעליכם לכמת את הרגלי השימוש שלכם, לבחון את התקציב שלכם, להבין את החלופות השונות, ולקבל החלטה לגבי האפשרות המתאימה לכם ביותר.
אם נרצה להבין בעצמנו, בהתבסס על עובדות, מהן השלכותיה של המלחמה הנוכחית על החברה הישראלית – מבחינה בטחונית, כלכלית, חברתית וערכית – הרי שנידרש גם אז למיומנויות אלו. לפיכך, שימוש מושכל בהן יסייע לנו להתנהל בצורה טובה יותר בעולם המורכב שמסביבנו. ברור שבשוק העבודה המתקדם הן הכרחיות.
ממצאי הסקר האחרון (שנערך בשנים 2023-2022) מעלים תמונה מדאיגה. ישראל מדורגת בתחתית הרשימה של 31 המדינות שהשתתפו בסקר – בכל שלוש המיומנויות. הממצאים מדגימים את הפערים הגדולים הקיימים בחברה הישראלית – היכולות של האוכלוסייה הערבית נמוכות בהרבה מאלו של החברה היהודית, ובתוך החברה היהודית – לחרדים הישגים נמוכים במיוחד. באופן צפוי למדי, נמצא שרמת המיומנות קשורה חיובית לרמת השכלה ולמעמד חברתי-כלכלי.
יכולות נמוכות במיומנויות אלו טובות לבעלי עסקים ורעות ללקוחות – חישבו מי מרוויח מן האתגרים הגדולים שלנו להשוות בין חלופות שונות בעת רכישה, או להבין את מהותם של מבצעים. הן טובות לקופת המדינה ורעות לאזרחים – חישבו מי מרוויח כשאתם לא ממצים את זכויותיכם הקבועות בחוק רק בגלל הררי הטקסט, חומות החישובים וסבך ההחלטות הביורוקרטיות הכרוכים בכך.
וכמובן, יכולות נמוכות במיומנויות אלו טובות לפוליטיקאים ורעות לכל אחד ואחת מאיתנו. הם מרוויחים מכך שאנחנו לא קוראים באופן ביקורתי את הטקסטים שלהם, לא בוחנים את אמינותם של המספרים שהם זורקים לאוויר, ולא בוחנים את מפת האינטרסים הרחבה שלהם. לפי ממצאי הסקר, בהתייחס לכל אחת מן המיומנויות - למעלה משליש מן הבוגרים בישראל הם בעלי יכולות ברמה של סוף בית ספר יסודי לכל היותר. המשמעות היא שלמרות לימודי הליבה, רמת הטיעונים של רבים מן האזרחים הבוגרים היא ברוח "לי בא". ברמה כזו אין אפשרות לקיים שיח מהותי בנוגע לתקציב המדינה, להסכם הגז בלבנון, לרפורמה המשפטית, או למשפטי נתניהו – ולא נותר אלא להאמין אמונה עיוורת בכל מה שאומרים פוליטיקאים בהם אנו תומכים ולשלול במחי יד כל מה שאומרים אלו מן "הצד השני".
לכן, לשחקנים החזקים במשק—הן במגזר הפרטי והן במגזר הציבורי—אין אינטרס שהישראלים ישלטו במיומנויות חשובות אלו. ובדיוק בגלל זה, אנחנו חייבים לחזק אותן, והאחריות על כך היא, בין היתר, של כל אחד ואחת מאיתנו.
שוב מסתבר כי שיטת הלימוד הקיימת בבתי הספר ובמוסדות להשכלה גבוהה אינה מספקת. בבתי הספר מלמדים להתמודד עם סוגות שונות של טקסטים ולפתור בעיות מתמטיות מורכבות - אך אלו מנותקים, בדרך כלל, מן החיים עצמם, ולכן אינם מקדמים בצורה משמעותית אוריינות קריאה או אוריינות מתמטית. ופתרון בעיות אינו נלמד, לרוב, באופן מפורש כמיומנות חשובה וחוצת-תחומים.
הממצאים לגבי המגזר החרדי מאירים נקודה חשובה לגבי הלימוד בישיבות. לפחות בקרב גברים חרדים, לימודי הדת עמוסים בקריאת טקסטים ובחשיבה לוגית מורכבת. ועם זאת, הם לא בהכרח מפתחים אוריינות קריאה ויכולת פתרון בעיות באופן שיקדם שילוב בחברה המודרנית.
בקורס אותו אני מלמד סטודנטים לתואר ראשון מכל רחבי הקמפוס, אנו דנים באופן בו נלמדות מיומנויות שונות בתארים אותם הם לומדים – וניכר שגם באקדמיה יש עוד דרך ארוכה לעבור בנושא זה.
הפתרון למצב הוא לקדם מיומנויות כגון אלו באופן מתמיד, חוצה-תחומים ורלוונטי, לאורך כל שלבי הלימוד הפורמלי וגם מחוצה לו – כדי לאפשר לצעירים ולמבוגרים לרכוש אותן בהקשרים אותנטיים של חייהם כאזרחים במדינה. ניתן להשיג זאת, למשל, על ידי מעבר ללמידה המבוססת על פרוייקטים שמעוגנים בחיי התלמידים, הקהילה או החברה; פרוייקטים כאלו ישלבו עשייה אישית, אזרחית, או חברתית, ובמסגרתם יילמדו ידע רלוונטי ומיומנויות רבות כדי להשיג מטרות חשובות וליצור השפעה אמיתית. במצב הנוכחי של המדינה, לא חסרים פרוייקטים כאלו, ובוודאי ניתן לחשוב על פרוייקטים רבים שירתמו תלמידי בתי ספר לתמיכה במשפחות החטופים.
פרופ' ארנון הרשקוביץ הוא ראש החוג לחינוך מתמטי, מדעי וטכנולוגי בבית הספר לחינוך באוניברסיטת תל אביב.