״אם זה באמצע הלילה, אז זה מאיראן או מתימן. כי מלבנון זה רק בבוקר, ומעזה זה בדרך כלל בערב״. כך מנתח מוישה'לה הקטן את מפת האיומים האסטרטגיים באוזני אחותו המצטופפת לצידו בממ״ד, בעוד לילה תל־אביבי שגרתי. שעת הלילה המאוחרת, כמו גם התחרות המוזרה והלחלוטין לא הוגנת שנכפתה עליי, מול הטיל החות’י הסורר, מי יגיע ראשון – אני מתוך שינה לממ״ד או הוא לתל אביב – לא אפשרו לי לבחון לעומק את רמת הדיוק של הפרשנות הביטחונית של בני הקטן.
אבל הן כן גרמו לי לחשוב על המציאות המוזרה של חיינו. כיצד מצד אחד אנחנו נמצאים במקום הטוב ביותר בעולם, בארץ ישראל, ועוד בתל אביב. אבל מצד שני, השכנים והסביבה שסביבנו, ממש לא משהו, בבחינת ״תל אביב, יא חביבי, תל אביב, תסתכל כמה טילים מסביב״.
אחרי שנים ארוכות של התעלמות ועצימת עיניים, המלחמה המתמשכת והשינויים הגיאופוליטיים סביבנו הכריחו אותנו להרים עיניים ולהסתכל סביב. וכשאנו עושים זאת ורואים איך הכל סביבנו סב על צירו, מסתובב ולא יציב, קשה שלא לחטוף סחרחורת. בדיוק כמו הסביבון, אותו משחק ותיק ואהוב, שעל אף שכבר מזמן אינו מעופרת יצוקה (מכון התקנים הישראלי אסר זאת מחשש להרעלת עופרת), ובמרוצת הדורות השתדרג לגאדג׳ט אלקטרוני חדיש ומשוכלל המפיץ אורות וצלילים, הוא עדיין ממשיך ומסתובב את אותו הסיבוב כבר אלפי שנים.
שלל טעמים וסיבות למנהג המשחק בסביבון: סביבונים שימשו הסוואה לילדים שעסקו בתורה למרות גזירות היוונים; סביבונים משמשים אמצעי לשמירת ערנות הילדים היושבים לצד נרות החנוכה; ובתווך, הרבה סודות ורמזים הטמונים בסביבון ובאותיות המסתוריות החקוקות על גבו. מעבר לכל אלה, הסביבון הקטן החג סביב נושא עימו מסר חשוב, מעודד ומחזק.
כשנתבונן בסיבובו של הסביבון נראה כיצד גם כש״מסביב יהום הסער״, וקצותיו של הסביבון מסתובבים ומסתחררים עד כדי איבוד נראות ושליטה, ״אך ראשנו לא ישח״ – מרכזו של הסביבון נותר תמיד על עומדו, זקוף ויציב. בדיוק כמונו, עם ישראל. למרות כל התהפוכות, המלחמות, האימפריות שסבבו והסתחררו סביבנו ללא הרף לאורך כל שנות ההיסטוריה הארוכות של עמנו, עד עצם היום הזה. למרות הכל, אנחנו נשארים תמיד במרכז, נותרים על עומדנו, זקופים ויציבים.
ואם נשאל את עצמנו, באמת, איך זה ייתכן, מה הסוד? כיצד ייתכן שאנחנו הקטנים ״עקפנו בסיבוב״ עמים כה רבים ואימפריות כה גדולות? את התשובה נקבל הערב, כשלאחר הדלקת נר ראשון של חנוכה נוציא את הסביבון, נסתכל עליו קצת יותר מקרוב ונפענח את ראשי התיבות של האותיות החקוקות עליו. נבין שכמה ש”סוב נסוב כה וכה”, בסופו של דבר – ״נס גדול היה פה״. ניזכר בניסים שכבר נעשו לנו בימים ההם, ונתפלל ונבקש מהקב״ה שישוב ויסובב את הדברים באופן ניסי עבורנו גם ״בזמן הזה״. חג חנוכה שמח!
הכותב הוא שליח חב״ד ורב בית הכנסת "סי אנד סאן" בתל אביב