ראש ממשלת ישראל בעבר, גולדה מאיר, אמרה: "מדינת ישראל לא תשלים בתוכה עם עוני שהוא חרפה לחיי אדם. המדינה לא יכולה להרשות לעצמה שיהיה כאן אדם רעב או עני". ממצאי דוח העוני, שהתפרסם בימים האחרונים על ידי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, מתארים מציאות אחרת מהחזון הזה, מציאות שצריכה להדיר שינה מעיני מקבלי ההחלטות ומעיני האזרחים. יש להניח שהמצב הביטחוני ומיקוד תשומת הלב של כולנו ברצון המשותף להשבת החטופות והחטופים גרמו לכך שהדוח יידחק לשולי התקשורת והדיון. אך אסור להימנע מהתייחסות לנושא ומטיפול בעוני.

על פי נתוני הלמ"ס, ב־2023 שיעור העניים בישראל עמד על כ־21% מהאוכלוסייה, כלומר כשני מיליון איש חיים מתחת לקו העוני. המצב חמור במיוחד באוכלוסיות הערבים והחרדים. ציבור נוסף שמצבו גרוע הוא הקשישים. רבים מהם מתקיימים מקצבאות זקנה, דבר שמוביל לשיעורי עוני גבוהים ולסיפורים קורעי לב על קשישים שנאלצים לבחור בין קניית מזון ובין קניית תרופות חיוניות. הנתונים מצביעים על עוני חמור גם במשפחות חד־הוריות המסתמכות על הכנסה של הורה אחד. כ־30% מהילדים בישראל נמצאים מתחת לקו העוני, במיוחד באוכלוסיות מוחלשות באזורי פריפריה.

המלחמה המתנהלת מאז 7 באוקטובר 2023 אינה מוסיפה לתקווה לשיפור המצב, הן בגלל הוצאות הביטחון העצומות שמובילות גם לצמצום בשירותים החברתיים, והן בגלל ימי המילואים שהובילו לפגיעה בפרנסת חלק מהמשפחות. מומחים מציינים ששיעורי העוני בשנת המלחמה יהיו גבוהים עוד יותר.

הטיפול בעוני דורש שילוב של מדיניות כלכלית, חברתית ופוליטית. נתמקד כאן בהיבטים החברתיים. חינוך איכותי הוא המפתח להקטנת הפערים החברתיים והוא מסייע לאנשים למצוא עבודה טובה יותר. בכל המחקרים מוכח שניעות בסולם החברתי קשורה ביכולת השתכרות. לפיכך יש לפעול להגברת המודעות לחשיבות ההשכלה וגם להכשרה מקצועית. ואסור לוותר על לימודי ליבה. חינוך ללא ליבה פוגע ביכולת של חלקים נרחבים באוכלוסייה להתגבר על חסמים בהשתלבות עתידית בשוק העבודה. נדרשים חיזוק החינוך הציבורי־ממלכתי ומתן הזדמנויות שוות לכל ילד, כולל חינוך טכנולוגי ומקצועי גבוה. יש צורך בהכשרות מקצועיות ובהסבות מקצועיות למבוגרים, בתמריצים למעסיקים לקליטת עובדים מאוכלוסיות מוחלשות ובמאמץ לשילוב אוכלוסיות שכיום נמצאות בתת־תעסוקה. כמו כן נדרשים חיזוק מרכזים קהילתיים, תוכניות העצמה למוחלשים, שיתוף פעולה בין רשויות מקומיות לארגוני חברה אזרחית ופיתוח מנהיגות מקומית.

מובן שתוכנית ממשלתית רחבה חייבת לכלול תחומים נוספים ובהם השקעות כלכליות בתשתיות לקירוב הפריפריה למרכז, העלאת שכר המינימום, הרחבת תוכניות סיוע סוציאלי, הגדלת קצבאות, הורדת יוקר המחיה ומדיניות רווחה אפקטיבית. אך בהכירנו את האילוצים התקציביים והפוליטיים, חשוב לפעול בטווח המיידי בנושאי החינוך והמודעות למצב העוני, תוך שיתוף המגזר הציבורי, המגזר העסקי והמגזר השלישי. 

הכותבת הייתה יו"ר תנועת "אמונה", תנועת האישה הדתית לאומית