בשקט יחסי בערוצי החדשות בישראל מתרחש לו בימים אלו תהליך אסטרטגי מהותי מאוד – טורקיה (וקטאר) משתלטת על סוריה, וכבר מתחילה לעצב את הסדר האזורי החדש. המשמעות – לנגד עינינו מודל האימפריה העות'מאנית בדמותה של ארדואניסטן – קרי – אזור הובלה והשפעה של ציר האחים המוסלמים הסוני הקיצוני, המחליף הלכה למעשה את ציר ההתנגדות השיעי, שקרס עם הוצאתה של סוריה מהמשוואה.
בסוף, כל ואקום סופו להתמלא, וארדואן אכן החל למלא אותו בשורה של מהלכים מהירים. האמצעי: סוריה החדשה.
שורה של הצהרות בכירים טורקיים משקפת את הלך המחשבה הטורקי ביחס לסוריה (בילטראלי) - נשיא טורקיה, רג'פ טאיפ ארדואן באמירה חזונית (שניסו לעמעם אותה לאחר שנאמרה), דיבר על כך שהוא רואה בסוריה מחוז נוסף בטורקיה הגדולה, שורת בכירים טורקיים דיברו על סיוע שטורקיה מתכוונת לספק לסוריה החדשה כולל התייחסויות לנושאים שהם פנים סוריים, בדגש לסוגיה הכורדית (ארדואן הצהיר כי הכורדים יניחו את נשקם או ייקברו עימו לא משנה מה יש לתומכיהם לומר – לטורקיה יש תוכניות משלה).
אחד הנושאים המשמעותיים דווח לאחרונה ע"י בלומברג – שר התחבורה הטורקי טוען כי טורקיה מתכוונת להתחיל במו"מ עם סוריה על קביעת גבולות ימיים בים התיכון – הסכם שיאפשר, לדבריו, "לשתי המדינות להגדיל את אזור ההשפעה שלהן בחיפוש אחר אנרגיה". השר אף הוסיף כי טורקיה מעוניינת לשתף פעולה עם סוריה בפרוייקטים של תשתיות כולל נמלים.
מהלך כזה כבר הובל ע"י טורקיה בחתימה (2019) על מזכר הבנות עם לוב (טריפולי) שהגדיר קו גבול ימי חדש בין שתי המדינות תוך התעלמות מיוון (כרתים) ושימוש בספינות מחקר לחיפוש גז המלוות בכלי שיט צבאיים. בתמורה סיפקה טורקיה ללוב סיוע צבאי (נשק, כטב"מים, יועצים צבאיים וכוחות). אגב, גם בלבנון כבר ביקרו נציגיו של ארדואן, וגם שם מנסה טורקיה להשיג דריסת רגל.
בראיה אזורית (מולטילטראלית) מתהווה כאן ציר מוסלמי סוני קיצוני של "האחים המוסלמים" בהובלת טורקיה וקטאר בשטח סוריה, כשקטאר הרחוקה היא ספקית הכסף והמימון, ואילו טורקיה הקרובה (גם אם סובלת ממצב כלכלי קשה) היא ספקית הידיים העובדות, הפרויקטים והסיוע הצבאי. יתירה מכך, ואולי חשוב יותר - סביר מאוד שתוכניותיו של ארדואן כוללות גם החייאת החלום הטורקי ולהפוך את טורקיה למרכז לשיווק גז לאירופה (כשגרמניה כבר חתומה על הסכם לאספקת גז נוזלי מקטאר) - צינור הגז יעבור מקטאר, דרך שטחה היבשתי של סוריה בואכה לטורקיה.
נקודה חשובה לתשומת ליבו של טראמפ - הנתיב היבשתי החדש שייווצר אמור להתחרות בחזון הנציב הכלכלי של ארה"ב - הנתיב היבשתי מהמזרח דרך האמירויות וסעודיה, עבור לישראל ומשם לאירופה.
נראה לי שמה שתיארתי עד כה הוא מספיק אסטרטגי ומהותי מאוד לדמותו של המזרח התיכון החדש.
אבל, גם כאן קורה לצערי למדינת ישראל מה שאיפיין אותה במהלך כל המלחמה – ישראל טובה מאוד בלדבר את השפה הצבאית. בהתייחס לסוריה עצמה היא אכן שיפרה מאוד את מערכיה הביטחוניים בשטח סוריה לצד השמדת הצבא הסורי. וזהו. מכאן והלאה סטגנציה ושימור הסטטוס קוו.
טורקיה לעומת זאת (כמו גם חמאס כמו גם חיזבאללה) טובה מאוד בלדבר אזרחית וכלכלית - היא תממש את האינטרסים שלה באמצעות הפן האזרחי "התמים" שלאחר המלחמה, תוך קבלת לגיטימציה בינ"ל ורוח גבית מכל מיני בעלי אינטרסים כלכליים. ההתבססות האזרחית והשיקום האזרחי יביאו עימם בהמשך גם את המעורבות הצבאית.
טורקיה מדברת בשפה האזרחית וקונה לעצמה דומיננטיות והשפעה אזרחיים שיתכן שיביאו בהמשך גם את הנוכחות הצבאית וכבר נשמעו הצהרות טורקיות על ברית צבאית אסטרטגית בין טורקיה לבין סוריה החדשה.
למול ההתפתחויות הללו, ישראל עומדת בפני דילמה בין שתי חלופות:
1. להתנגד לממשל החדש בסוריה ולהתייחס אליו כאל "זאב בעור של כבש" – קרי בעל אידיאולוגיה מוסלמית סונית קיצונית שמרכיב מסיכה זמנית כדי לזכות בלגיטימציה בינ"ל.
המשמעות: בשטחי סוריה החדשה תוקם, הלכה למעשה, ארדואניסטן – ציר מוסלמי סוני קיצוני, הנהנה מהגנה ומתמיכה צבאית של צבא טורקיה, שברבות הזמן יאתגר את ישראל בגבולותיה (הימיים, היבשתיים והאוויריים).
2. להכיר בממשל החדש, מתוך כוונה להשפיע על דמותה העתידית של סוריה כחלק מהסדר האזורי החדש, ומתוך כוונה לחסום אסטרטגית את הקמתה של ארדואניסטן.
המשמעות: מתן גושפנקא ישראלית לממשל מוסלמי סוני קיצוני, שעם סיום התבססותו הפנימית, יתחיל להשתמש בכוחות הקיצוניים שבו בכדי לאתגר את ישראל.
שתי החלופות אינן מזהירות, אולם שתיהן עדיפות על פני האתגר היומיומי שהציבה איראן בסוריה, שלא לדבר על חיזבאללה בלבנון ככוח צבאי משמעותי.
אבל, החיים הם לא שחור או לבן ותיתכן חלופה שלישית לישראל:
התכלית: יצירת סדר חדש במזרח התיכון שתואם את האינטרסים ארוכי הטווח של ישראל.
האמצעי העיקרי: אזרחי ולא צבאי – חדירה, הובלה ודומיננטיות דרך נושא השיקום (שיקרה בכל אחת מהמדינות מסביב בין אם נרצה בו ובין אם לאו).
ההיגיון: לארה"ב אינטרס דומה לזה הישראלי בכל הנוגע למזה"ת ביום שאחרי, כשאליו נלווה גם אינטרס כלכלי משמעותי מאוד בסוגיית הנתיב היבשתי מהמזרח והרחבת מעגל הסכמי אברהם. ארה"ב ומדינות הסכמי אברהם הן היחידות שמסוגלות לתמוך כלכלית בשיקום (מה שארדואן אינו מסוגל במצבה הכלכלי של טורקיה כיום).
השיטה: רתימת ארה"ב של ממשל טראמפ, על רקע משמעות ארדואניסטן לאינטרסים האמריקניים במזה"ת, ל"תוכנית מרשל" (תוכנית שיקום) כוללת. התנאי – כדי להכיר בממשל החדש ישראל צריכה ללמוד אותו ויש להתנהל עימו בהתניות ובשלבים הדרגתיים לאורך זמן (כולל בשלב כלשהו הכרה רשמית במדינת ישראל), כשבינתיים הזירה אינה מופקרת לציר הטורקי-קטארי, וישראל דומיננטית מאוד מאחורי הקלעים בעבודה מול הצוות האמריקני שייכנס לזירה וידחוק את הטורקים.
באופן מפתיע, דווקא הוצאה לפועל של תוכנית מרשל בהובלה ישראלית, תהפוך את כל השטחים שבמחלוקת צבאית עם ישראל, לבסיס לשיתוף פעולה ותכונן הלכה למעשה ברית אזורית ובינ"ל, תוך ניצול אינטרס משותף של כלל השחקנים - שיקום. מהצד השני היא תהפוך הן את חמאס ברצועה והן את טורקיה לבלתי רלוונטיים למול כוחות גדולים ממנו (ריבוי שחקנים עם כסף גדול, משאבים ויכולות על בסיס הסכמי אברהם).
ההשפעה האמריקנית של ממשל טראמפ (לא ביידן) וההתניות הקשיחות למורדים יאפשרו לעצב את סוריה החדשה, יגנו על המיעוטים שנטבחים שם בעוד טור זה נכתב (אתמול היו אלו העלווים בלדאקיה), ישמרו על הכורדים מפני טורקיה ואולי בהמשך ימנעו את הקמתה של מדינת דאעש בגבולנו הצפוני ועם הזמן יאפשרו השפעה פנימית שתאפשר למצוא חלופה לאסופת המורדים ממנה בנוי הממשל הנוכחי. כך כשיש גזר (בתמורה לשורה של תנאים) לצד מקל, ניתן יהיה לעצב סדר אזורי חדש ולהשפיע במקום לשבת ולצפות בו מהצד.
היוזמה תעניק לישראל אשראי בינ"ל מחודש ותסייע בניגוד לעבר בהבטחת האינטרסים הישראלים (לרבות שליטה ביטחונית ישראלית כוללת ברצועה). התוכנית תציב את חמאס, את חיזבאללה ואת המורדים בסוריה במלכוד - פעילותם נגד מאמצי שיקום תוקיע אותו בינלאומית ואזורית ותציב אותו, לראשונה באופן מובהק, כפועל נגד האוכלוסייה "שלו" תוך פגיעה מהותית בלגיטימציה הציבורית להם.
בשלב הזה זה עדיין אפשרי. בשלבים מאוחרים יותר יקשה על ארה"ב ובטח על ישראל להוביל את עקרונות היישום של סדר מזרח תיכוני חדש, וסביר שישראל תיאלץ להתמודד עם אתגר צבאי שיציבו לה הטורקים לפחות בשטחי המים הכלכליים ויתכן גם בגבול סוריה ובהשפעה על האווירה בשטחים.
זה בידינו, זה סופר משמעותי וזה אפשרי.
סא"ל (מיל') עמית יגור הוא לשעבר סגן ראש הזירה הפלסטינית באגף התכנון בצה"ל וראש זירת צפון במודיעין זרוע הים