האלימות נגד נוצרים מרימה לעיתים ראש בישראל, אך הפעם יש בה גוון ממוסד. לרוב, הנושא עולה לכותרות במקרים של יריקות כלפי כמרים ונזירות בירושלים. רק לכאורה ולשם הדיון התיאורטי, ניתן היה להקל ראש בתופעה בעבר ולפטור אותה באמירת: "נו טוב, מדובר בקומץ ילדים, המצב לא באמת כה חמור ובסך הכל ישראל היא מדינה סובלנית".

 שני מקרים שקרו לאחרונה מעמידים תחת צל כבד את הביטחון במחשבה הזאת. המקרים מחייבים אותנו להתעכב עליהם, לתהות על מקורם ולפעול כדי למנוע את הישנותם.

בקריית מוצקין החליט פקח באופן תמוה שקישוט צלב שהוצב בחזית חנות קוסמטיקה לכבוד חג המולד הוא צלב קרס, וניסה לתת דוח לבעלי החנות ההמומים. מקרה שני, שונה במקצת ועצוב לא פחות, קשור בטעות של חיילינו הגיבורים ששומרים עלינו. הגדיל לשגות ינון מגל, שפרסם תמונה של צלב עקום עם ציטוט לכאורה של חייל, שמספר בגאווה על כך שהוא היה מאלה שעיקמו את הצלב. על הדרך הוא פגע אולי בעשרות מיליוני נוצרים שאוהבים אותנו בעולם. למעשה, ייתכן שהגאווה שהודהדה למאות אלפי עוקבים חמורה מהמעשה עצמו.

אחד שנעלב הוא ג'ונתן אלחורי, שם מוכר יחסית בחזית ההסברה הישראלית ברשתות החברתיות, ובן למשפחת צד"לניקים. אלחורי תהה, בצדק, איך צריכים להרגיש חיילים נוצרים שמשרתים בצה"ל?

בעיניי, אינך צריך להיות נוצרי כדי להיעלב מהאירועים הללו. לא צריך אפילו להיות יהודי. בסך הכל בן אנוש. האקלים הלוהט – חברתית, פוליטית ותקשורתית – הוציא את החברה הישראלית מדעתה.

אלו כבר לא ילדים שובבים מהעיר העתיקה, שאולי יתבגרו. נבחרי הציבור, שבחלקם הגדול מדברים אותו שיח מסית ומפלג כאילו לא היו דברים מעולם, בוודאי לא תורמים לשיפור המצב.

אפשר שנסיבות השנה האחרונה והפוסט־טראומה הקולקטיבית הטבועה בנו שנים ממפגשים עם אנטישמיות בגלות, הם גורמים משמעותיים לתגובה האלימה שמתגלית בימים אלה בישראל כלפי כל גילוי של זרות, קל וחומר במרחב הציבורי. כל סמל נוכרי מהווה טריגר ועלול להביא איתו מתקפה.

אסור לנו ליפול להלך הרוח החולה והפצוע הזה. עלינו לזכור שזו אינה פגיעה באחרים, אלא פגיעה בעצמנו. בריבונות השלישית, כשאנחנו מנווטים את הסירה ועתידנו בידינו, עלינו להיות יהודיים יותר, לקחת אוויר ולזכור שסובלנות, כבוד הדדי ויהדות אינם עומדים בסתירה זה לזה. נהפוך הוא.

בימים של כאב ומשבר חשוב שנחזור אל המקורות וניזכר בדברי הלל הזקן: "מה ששנוא עליך – אל תעשה לחברך, זה כלל גדול בתורה".  בימי הדלקת הנרות, בואו נאמץ לא רק את פסיקת בית הלל כי מדליקים את הנרות בסדר עולה מיום ליום, אלא גם את גישת בית הלל הרואה טוב ומגבירה אור בכל אדם ואדם ומשתדלת לכבדו.

הכותבת היא מנכ"לית התנועה המסורתית בישראל