חיבור רשימות שנתיות של האירועים החשובים ביותר, הסרטים הטובים ביותר, הספרים הטובים ביותר וכיו”ב כבר הפך למעין פולחן (כמו גם רשימות של האירועים הצפויים לשנה החדשה). לעורכי הרשימות בישראל יש בונוס מיוחד: גם השנה העברית, וגם זו האזרחית. אך כשבאים לדרג אירועים היסטוריים, מתעוררת בעיה, שכן ההיסטוריה היא זרם בלתי פוסק – פעם נחלש, פעם גובר, אך ללא הפסקה.
רק פרופסור מרחף כפרנסיס פוקיואמה יכול היה לכתוב ב־1992 ספר בשם “סוף ההיסטוריה” — ואין הוכחה מצמררת לכך יותר מאסון 7 באוקטובר, שאירע ב־2023 ושתוצאותיו והשלכותיו נמצאות איתנו בכל רגע ב־2024 ויהיו גם בשנים הבאות. המחזאי והמדינאי הצרפתי ז’אן ז’ירודו כתב את מחזהו “מלחמת טרויה לא תפרוץ”, בלשון סגי נהור, כמובן, ב־1935, כדי להתריע שמלחמה קשה עתידה לפרוץ באירופה. לישראלים בוודאי אין צורך להסביר את ההיקש על רקע הקונספציה וההיסטוריה שלנו.
2024 אכן הייתה שנת המשך לטרגדיה של 2023, בעיקר מבחינת החטופים, שעל אף מאמצים של הממשלה והעומד בראשה ושל צה”ל טרם חזרו אלינו. אבל הייתה זו שנת הזדככות חלקית מבחינות אחרות. רוח הקרב וההתנדבות של הלוחמים ומשפחותיהם והסולידריות שאפיינה את חלקו הגדול של הציבור מיד אחרי השבת השחורה הלכו והתחזקו, אך מול זה, טרם הושם קץ למצב המקומם שבו חלק אחר מהציבור איננו שותף במאמץ. ב־2024 הגענו לנקודת רתיחה המחייבת פתרון בנושא הגיוס, רצוי בהסכמה מרבית, אך ללא דיחוי.
מעניין לעניין: בתחילת השנה רווחו תקוות שבעקבות המלחמה יבוא הקץ לשסע ולפילוג שאפיינו את רוב השנה שקדמה לה ושהיו טריגר עבור חמאס לביצוע הטבח. אך קרה ההפך: לא הצד האחד ולא הצד השני עשו את חשבון הנפש הדרוש ללכידות הפנימית החיונית לעתידנו. ואם נוסיף ונדבר על פוליטיקה, הרי שעל אף הציפיות שהמלחמה וגורמיה יביאו לשינוי מרחיק לכת בתמונת המצב הפוליטית, ולהיווצרות כוחות רעננים, מתברר שאנחנו שמרנים יותר מכפי שחשבנו. ב־2024 גם נערך בפעם הראשונה בישראל משפט נגד ראש ממשלה מכהן, בניגוד לחוק ולנוהג בכל העולם הדמוקרטי, וגם זה נושא המחייב חשבון נפש, ולא רק מצד מערכת המשפט.
ברם, היו גם הפתעות חיוביות. למרות כל הנבואות השחורות, חלקן מוצדקות, התברר שעוצמת המשק הבסיסית הוכיחה את עצמה ברובה גם השנה. נרשמה אפילו עלייה בהשקעות הזרות, ועל פי דירוגים זרים ישראל נמצאת במקום השישי ברשימת הכלכלות המוצלחות, עם נתוני צמיחה חיוביים במיוחד. גם ההייטק המשיך לפרוח, אם כי בקצב נמוך יותר.
בצד החשוך של התמונה, אי אפשר שלא להזכיר את עליית האנטישמיות בעולם, בממדים מדאיגים, ובפרט בארצות הברית, שם נערכו הפגנות אנטי־יהודיות ואנטי־ישראליות בקמפוסים וברחובות הערים. היו גם תופעות של חרם תרבותי, בעיקר מצד גורמים חסרי תרבות מובהקים. מתברר שנשבר הטאבו על רדיפת יהודים, שהיה קיים לכאורה מאז סוף מלחמת העולם השנייה, והיו לכך השלכות גם על מדינת היהודים.
עד עכשיו עסקנו בעיקר במבט פנימה, וזה די אופייני לנו, אך איננו חיים בקונכייה, מה עוד שלדברים שקורים במקום אחד בעולם יש השפעה גם על מקומות אחרים. הניצחון הגדול של דונלד טראמפ בארצות הברית והדרמה של הדחת ג’ו ביידן היו ללא ספק נקודת הציון הבינלאומית החשובה ביותר ב־2024 — מדינית, כלכלית וגם מבחינת ההשפעה על העמדות החברתיות והאידיאולוגיות הרווחות בעולם. לצד הניצחון של טראמפ ראינו התרופפות של המשטרים הדמוקרטיים־ליברליים בצרפת ובגרמניה ועלייה של מגמות פופוליסטיות מימין ומשמאל בחלקים מהמערב, כולל התחזקות צפויה של מפלגת האלטרנטיבה לגרמניה, מפלגה לאומנית קיצונית בעלת סממנים ניאו־נאציים באחדים מאגפיה. באופן כללי, ניכרה התרחבות של הנטיות האנטי־גלובליסטיות ושל המגמות להקמת חסמים בפני הסחר העולמי, דברים שעלולים לתת סימנים במצבנו הכלכלי.
אירועים נוספים שעשו כותרות היו אולימפיאדת פריז, שקבעה הישגים ספורטיביים מרשימים אחרי עריכת טקס חסר טעם, ובתחום אחר, חידושים רפואיים במלחמה בהשמנת היתר. 2024 גם ראתה את הנוקאאוט שהנחיתה תעשיית הרכב הסינית לתעשיות הוותיקות בארצות הברית ובאירופה.
מבחינתנו, בישראל — ובאירוניה טרגית, כתוצאה מ־7 באוקטובר — שנת 2024 סימנה את ראשיתו של שינוי חיובי במציאות האסטרטגית והגיאופוליטית במזרח התיכון. זאת לאור הפגיעות הקשות שפגעה ישראל בחיזבאללה ובחמאס, וההשלכות שהיו לכך על בלימת האמביציות האזוריות של איראן. גם המהפך השלטוני המבזיק בסוריה וסילוק שושלת האסדים לא היו מתרחשים במועד הנוכחי ללא הניצחון הישראלי על חיזבאללה.
בסיכום, ניתן לומר שעם האירועים הביטחוניים ב־2024 וחילופי השלטון בארצות הברית, גברו, בהמשך להסכמי אברהם, הסיכויים להיערכות אזורית חדשה וליצירת מזרח תיכון חדש אמיתי, בשילוב ישראל. אם כן, זוהי שנת חשבון נפש על הפסדים מול סיכויים חדשים. ברור שכל זה הוא רק סיכום חלקי, ובסוף 2024 תבוא 2025 עם הפתעות והתפתחויות טובות ורעות משלה.
