שנת 2024 הייתה איומה ונוראה. הבית של כל כך הרבה אנשים חרב, הלכה למעשה. למרבה הצער, נהרסו גם בתים שקירותיהם לא נפלו, נשרפו, פוצצו והתפוררו.
חיילים נפלו, ובנפילתם שברו את לבבות האוהבים אותם. בנים, אבות, בני זוג ואחים נעדרו למשך חודשים ארוכים של שירות מילואים. אמהות, רעיות ונשים אחרות לא ישנו לילות ארוכים. ילדים פיתחו חששות, טיפחו חרדות. אזרחי מדינה שלמה נשבו באימה. חטופים שחזרו מתמודדים בכל שנייה ביממה עם אימת זיכרונות השבי, וקשה לדמיין את מה שעובר על אלה שעדיין לא חזרו. מערכת הבריאות קורסת, ואנשיה אינם מצליחים להשתלט על הדרישה לטיפול. מערכת החינוך מעולם לא התמודדה עם התרחיש שבתוכו אנחנו חיים. הכלכלה נחרבה. העם משוסע. אנחנו חיים את הסיוט.
אחרי שואת היהודים, האדמה הזאת, שאנחנו חיים עליה כיום, הייתה תקוותם של רבים. ככל שעברו השנים מאירועי מלחמת העולם השנייה והשואה, אומנם לא התעמעמו הזיכרונות והעדויות המדוברות והכתובות, אבל ישראל, המדינה ואדמתה היו מקור לנחמה, ובעיקר מקור לביטחון. "הצבא שלנו הוא הצבא החזק ביותר בעולם" היה משפט שעליו גדלתי. זה משפט שלימדתי את ילדיי. אין מקום כמו הבית – והבית שלנו הוא מדינת ישראל.
ואז הגיע 7 באוקטובר והפך הכל. נשים וגברים נרצחו, נחטפו, האדמה חוללה וכל האמונות שהיו טמונות בנו, כמו איברים בגופנו, התפוגגו. זה לא פשוט כשהקרקע נשמטת לך מתחת לרגליים. לא ברור איך אפשר לחיות את המציאות מחדש, כשכל האקסיומות שהאמנת בהן הוכחו כשגויות. כי כולנו ראינו: הבית שלנו לא מוגן ולא בטוח. אפשר להיכנס אליו ולחולל בו מה שרק רוצים. וזוהי הפגיעה הכי גדולה, משום שהבית, כרעיון, הוא המקום הבטוח ביותר של האדם. גם אם הבית שלו נמצא בתוך קופסת קרטון. גם אם הבית שלו נמצא בתוך עצמו.
אבל גדולתה של אומה טמונה בתקומתה. ואנחנו עם יוצא דופן, עם מיוחד. אנחנו עוף החול, ויש לנו הוכחות בנות אלפי שנים לכך. אנחנו נשתקם. כבר עכשיו אנחנו מנסים. ממשיכים לגדל את הילדים, ליצור להם בית חדש ואחר, בית חכם וזהיר שיודע במה דברים אמורים. אנחנו נשקם את עצמנו ונבנה מחדש את הבתים. נחזיר את החטופים, נרפא את הילדים, נשקם את החיילים ואת החטופים, נקבור את המתים ולא נשכח אותם.
ספרי ההיסטוריה שלנו יתארכו בפרק מכוער, שיתאר את חורבן הבית שבנינו אחרי תלאות של אלפי שנים. אנחנו עם כזה, שלא מוותר. עם שמורכב מאנשים מיוחדים, חרוצים, לא מפונקים, שיודעים מה הם צריכים לעשות. הלב שלנו נמצא במקום הנכון. אנחנו נשקם את המדינה ונשקם את הבתים. אנחנו נהיה בסדר. אבל לא נשכח.