פרישתו הזמנית של יואב גלנט מן הפוליטיקה מחדדת את הדמיון בין ישראל שלאחר ה-7 באוקטובר 2023, לבין ישראל שלאחר 6 באוקטובר 1973. חמישים ואחת שנה לאחר מלחמת יום הכיפורים, ספגה ישראל מהלומה גדולה, אולי הגדולה בתולדותיה. מתקפת הפתע של החמאס, ובעקבותיה המלחמה עם חיזבאללה, במעורבות של איראן ותימן, עלתה על כל דמיון.
עם זאת, ככל שמעמיקים לחקור באירועי ה-7 באוקטובר, המהלכים שהובילו אליהם, ההתנהלות מאז ומצבנו כיום, הדמיון מתחזק. זוהי גרסה מתקדמת של ״ההיסטוריה חוזרת״. המהלך האחרון של שר הביטחון לשעבר, יואב גלנט, מצביע על הדמיון ועל השוני בין מי ששימש אז שר הביטחון, משה דיין לבין גלנט.
הדמיון רב.
מדובר בשני שני אנשי צבא. דיין, רמטכ״ל לשעבר, וגלנט, אלוף עתיר ניסיון ו״כמעט״ רמטכ״ל, שעמדו בראש מערכת הביטחון בפרוץ המלחמה. שניהם כשלו ביום המכריע, אם כי גלנט התריע לאורך חודשים ארוכים על סכנת המלחמה, דיין - לא. שניהם הופתעו, אבל שניהם יצאו מן המלחמה מנצחים.
דיין היה קרוב לייאוש בימי המלחמה הראשונים, העלה אפילו הצעות לשימוש ב״נשק יום הדין״, אבל, כמו צה״ל, הלך והתאושש, מיום לחימה אחד למשנהו ובסופו של דבר ישראל ניצחה; למרות שצה״ל ניצח. דיין, בכל זאת, יצא מוכה.
גם גלנט, שספג את המהלומה ב-7.10 הצליח להוביל את צה״ל יחד עם הרמטכל הלוי וראשי זרועות הביטחון האחרים להישגים יוצאי דופן, אם כי הישג אחד, חשוב ביותר, נמנע מהם והוא החזרת החוטפים. הפצע נשאר פתוח.
אגב, כאשר הסתיימה מלחמת יום הכיפורים צה״ל צר על הארמיה השלישית של צבא מצריים ועשרות אלפי חיילים היו קרובים לכניעה. בלחצו של הנרי קיסינג'ר ישראל פתחה פתח לחילוץ הארמיה השלישית על מנת לקדם מו״מ אשר המהלך הראשון והחשוב בו היו חילופי שבויים. גולדה מאיר, אז ראש הממשלה, תמכה בכל לב במהלך הזה, נתניהו מחכה…
מלחמת יום הכיפורים תהיה קצרה, יחסית, 18 יום. אבל מיד לאחריה פרצה מלחמה התשה בצפון ובדרום שנמשכה חודשים אחדים. דיין נתלה בהמשך הקרבות ולמרות הלחץ הציבורי הכבד, סרב להתפטר מתפקידו. גם עכשיו, ב 2025, צה״ל נכנס למלחמת התשה, בעיקר בדרום, מול החמאס. התשה היא קשה לישראל, בכל עת. גם גלנט רצה להמשיך בתפקיד, אבל ראש הממשלה חשב אחרת.
בשלב מסוים הבינו דיין וגלנט כי עליהם לפרוש. דיין משום שהציבור הרחב סרב לסלוח לו, תנועה המחאה התגברה והלכה, הרמטכ״ל דוד אלעזר כבר התפטר בעצמו. ועדת החקירה הממלכתית, (כן היתה כזו), ניקתה במידה מרובה את הדרג המדיני, אך הלחץ הציבורי על דיין נמשך. גולדה לא עמדה במעמסה והתפטרה, כן, כן, אתם שומעים טוב, ראש הממשלה, למרות שזכתה בבחירות, החליטה ביוזמתה ללכת הביתה והעבירה את הגה השלטון ליצחק רבין. אכן היו ימים אחרים, בהיסטוריה שלנו. דיין סרב עדיין ללכת. אבל בממשלה החדשה, שהרכיב יצחק רבין, נפקד מקומו של דיין. בלחצם של ישראל גלילי ויגאל אלון, שותפיו הפוליטיים וחבריו לשעבר, נסגרה הדלת בפני דיין הוא הלך למדבר הפוליטי, אבל לא להרבה זמן.
גם גלנט נאלץ לפרוש, ראש הממשלה פיטר אותו בתמיכה קולנית ופעילה של חברי הממשלה מסיעתו שלו. הלחץ הציבורי במקרה הזה כוון לכלל קברניטי המדינה, הדרג המדיני והצבאי, על כל המשתמע, גלנט קיבל אחריות ואף התייצב מול ראש הממשלה ותבע ממנו לקבל אחריות גם כן. התוצאה: הוא פוטר. גולדה לא פיטרה את דיין, הוא התפוטר…
דיין יצא אמנם למרחב הפתוח, אבל הוכיח שוב כי אסטרטג ותחבולן מן המעלה הראשונה. הוא עשה מעשה פוליטי בלתי צפוי לחלוטין. ב 1977, זכה הליכוד בבחירות וראש הממשלה החדש, מנחם בגין, מינה אותו לשר חוץ, דיין חצה את הקווים, מצטרף לממשלת ימין-מרכז חדשה ומקבל את תיק החוץ. מהתיק הזה הוא יוביל את ישראל לשלום ראשון בינה לבין אחת משכנותיה, מצרים. כמובן, לא נפחית כאן בזכויותיו של בגין, כמובן.
גלנט, כמו דיין, יוצא עכשיו מהכנסת, אבל לא מהפוליטיקה, גם הוא יודע לחשב כמה מהלכים קדימה. הוא עוד ישוב. מעמדו הציבורי חזק ממעמדו של דיין בשעתו. יהיו לו אופציות שונות. יתר על כן, הוא כבר הודיע כי ישאר בליכוד וכמובן ינסה להיבחר לכנסת הבאה. גלנט, כמו דיין, החליף מפלגות, הוא אינו מחפש, לכאורה, בית פוליטי חדש. בכך, אני מטיל ספק. גלנט, כמו דיין, הוא אינדיבידואליסט. הוא נכנס לפוליטיקה במפלגתו של משה כחלון. המפלגה התפרקה, כזכור, וגלנט צנח לחיק הליכוד. זה לא הבית הטבעי שלו. הוא יוכל, אם ירצה, לחבר לבנט, למפלגת הימין החדשה, גם גנץ ואייזנקוט הן אופציה. לא רעה. המרחב הפוליטי פתוח לפניו. מה גם ש״חבריו״ בליכוד יעשו כל מאמץ להרחיק אותו מהליכוד.
אין ספק כי מבחינתו הכל אפשרי. מצבו הפוליטי טוב בהרבה של כמו דיין, בשעתו, גלנט הוא נכס אלקטורלי, דיין היה נטל, לכאורה, אבל התרגיל הפוליטי שעשה, הפך אותו לנכס. מנחם בגין וה״ליכוד״ ביקשו אז להרגיע את הציבור בארץ ובעולם כי הקואליציה החדשה בישראל, בראשות מפלגת ימין תפעל באחריות ולא תבצע מהלכים של סיפוח. דיין היה עלה התאנה שלהם. דיין עצמו כיפר, במידה מסוימת, על חטא הכשלון במלחמה, והצליח לנווט את ישראל להסדר מדיני עם מצרים, משקלו הציבורי סייע לו לשווק הסכם השלום לציבור הישראלי החשדן.
מה יקרה עכשיו? האם גם גלנט יוכל, מהמקום שיהיה בו, לחזור על ״תרגיל דיין״? האם גם הוא ירצה להוביל את ישראל למסלול מדיני, מסלול של הסדרי ביטחון ובריתות אזוריות, מול האלטרנטיבה של נתניהו, מלחמה שסופה אינו נראה באופק והיא עולה לישראל בדמים יקרים?
זאת כבר אינה היסטוריה אלא תחזית לעתיד.
זאת תהיה בחירתו של גלנט.
ד״ר נחמן שי הוא דיקן ההיברו יוניון קולג׳ בירושלים ולשעבר שר התפוצות ודובר צה״ל