שתיקתה הרועמת של מצרים לנוכח המהפכה בסוריה מעידה כאלף עדים על חששו של משטר א־סיסי מאפקט דומינו מהפכני שיכה במצרים, אך בעיקר מכוחו העולה של ארדואן ומרעבתנותה הטריטוריאלית והדתית של טורקיה, בגיבוי ההון הקטארי.
לנוכח האירועים הדרמטיים בסוריה שמרה מצרים על עמדה פושרת למדי והסתפקה בהצהרות ריקות בדבר מחויבותה לשלמותה הטריטוריאלית של סוריה. הייתה זו תגובה צמחונית ממי שהייתה שותפתה של סוריה למהלכים משמעותיים מאוד בעשרות השנים האחרונות. מצרים וסוריה חלקו לאורך שנים את חסותם של הסובייטים, רקמו ביניהן איחוד משותף (קע"מ) קצר ימים שלא צלח, ניהלו קרבות אדירים נגד האויב הישראלי המשותף, הסתכסכו בשל פנייתה של מצרים לנתיב השלום מול ישראל, ולאחר שנות נתק רבות, גם בשל משטר הדיכוי של אסד כלפי עמו, חיממו מחדש את יחסיהן. כיצד, אם כן, הפקירו המצרים את סוריה?
פתרון החידה מצוי בהבנת יחסי מצרים עם טורקיה. מצרים תרמה רבות לניסוח האורתודוקסיה המוסלמית. גם בתקופה העותמאנית, עת מצרים הייתה כפופה מנהלתית לשער העליון באיסטנבול, ראו המצרים בטורקים גורם הנחות מהם תרבותית ודתית. טורקיה המודרנית, שקמה על חורבות האימפריה העותמאנית, החלה בתהליך חילון כפוי ובחידוד הלאומיות הטורקית תוך עיצובו של אסלאם מפוקח היטב על ידי המדינה.
עלייתם של מפלגת הצדק והפיתוח ומנהיגה ארדואן, ושאיפתם להשפעה בעולם הערבי, יצרו לכאורה כר לשיתוף פעולה בין המדינות, בפרט תחת נשיאותו הקצרה של איש האחים המוסלמים, מוחמד מורסי. אך נפילתו המהירה של מורסי ועלייתו לשלטון של א־סיסי ב־2013 יצרו מתיחות שיא בין המדינות שהגיעה לכדי ניתוק יחסים למשך עשור. מצרים וטורקיה נאבקו הן על הבכורה בעולם האסלאמי והן במישורים הכלכלי והצבאי במזרח התיכון, באגן הים התיכון ואף באפריקה.
לטורקיה ולמצרים מגוון אינטרסים סותרים העשויים להוביל למשבר מחודש. למצרים, ישראל, יוון וקפריסין יש שדות גז גדולים סמוך לחופיהן והן נהנות מבעלות עליהם מתוקף אמנת חוק הים (EEZ), עובדה שטורקיה אינה מקבלת. חילוקי דעות קיימים גם בסוגיה הלובית: מצרים תומכת בגנרל חליפה דפתר במזרח לוב, בעוד טורקיה תומכת בממשלת האחדות הלאומית של דבאיבה במערב המדינה.
טורקיה גם תיווכה לאחרונה בהשגת הסכם רגיעה בין אתיופיה לסומליה, באופן שיכול להשפיע לרעה על מצרים, בסכסוך שבינה ובין אתיופיה בשאלת סכר הרנסנס הנשלם למורת רוחה של מצרים.
הצלחתה של טורקיה במיטוט משטר אסד, וניסיונותיה להשתלט על סוריה צבאית וכלכלית תוך שיתוף פעולה עם קטאר עתירת המשאבים, לצד החשש מהרמת ראש מחודשת של "האחים" במצרים לנוכח המשבר הכלכלי העמוק במדינה, אינם מאפשרים למצרים להפנות קשב לסוריה ההולכת ונכבשת על ידי ארדואן. לישראל, שתמיד הפיקה תועלת ממערכות דו־קוטביות באזור, זו אינה בשורה טובה.