התנהלותו האחרונה של השר איתמר בן גביר הפתיעה אנשים מסוימים. אלה סברו שבין שמפני מידת הרחמים ובין שמפני שיקול פוליטי רציונלי, יעצור בן גביר את עצמו מהשפלה נוספת ובוטה במיוחד של ראש הממשלה. אולם כל אלה שגו במקום המועד לכישלון: ישנם בני אדם שקווי האופי שלהם כֹּה בוטים ועיקשים עד שאין שום סיכוי סביר לחריגה בהתנהגותם.
יתרה מכך: לא פעם אנו מקרבים אלינו אנשים קיצוניים באופיים כדי ליהנות מכוחנותם כלפי יריבים שלנו, ואנו לא מבינים שכוחנות זאת תופנה נגדנו במוקדם או במאוחר.
כך גם כשאנחנו בוחרים שותפים עסקיים, שלכאורה יסייעו לנו בפרנסתנו בדרכם הכוחנית, עד שבעת מסוימת יפנו את מעלליהם לעברנו. וכך כמובן ב”בריתות” פוליטיות שונות, המאמצות התנהגות בלתי תקנית בעליל כדי לשרת אינטרס החשוב לנו, עד שבחלוף הזמן התנהגות פסולה זו משמשת לפגיעה בנו.
ראש הממשלה פעל במרץ רב כדי לחייב את בן גביר ואת סמוטריץ’ לרוץ בבחירות כמפלגה אחת, ובכך הציל קולות מכריעים לטובת מחנהו הפוליטי. הוא גם נתן בידי בן גביר תיק ממשלתי חשוב ביותר והסכים לגבות את מדיניותו ואת סגנונו. אבל אופי כה מוצק אינו עוצר במקום שבו מקווים לכך. כניעה לאופי בוטה במיוחד אינה מרסנת אותו, אלא מחזקת את המשך מימושו. בן גביר מנהל כך את משרדו ומבקש לעצמו עימותים מתוקשרים עם כל גורם משמעותי.
הניסוי האנושי הזה לא התחיל בבן גביר, אלא רק הגיע כאן לממדים אדירים. נתניהו התחיל בניסוי כשקירב אליו יותר ויותר שרים, עוזרים ויועצים חסרי ערכים הולמים ומוגבלים ביכולתם. הניסוי היה ברור: היה עליהם למלא את התפקיד המדויק שהוטל עליהם בצייתנות ובדבקות. הם לא היו אמורים לעורר מחשבות מקוריות, או להפנות את תשומת ליבו של ראש הממשלה לסכנות אפשריות. הם היו צריכים לספק דברים ברורים, ואותם בלבד: להרתיע מתנגדים, להתבטא בחריפות, להלהיב תומכים, לשבח את ממשלתם בכל מצב.
הניסוי הזה כשל פעם אחר פעם. אצל בן גביר הוא נכשל כשהאיש הפנה את אופיו נגד חבריו לממשלה ונגד ראש הממשלה עצמו. בקרב ממונים נוספים הוא נכשל בכך שלמרות שירותם "הנאמן" הם הזניחו חלקים חשובים בעבודתם הציבורית, לא הובילו את משרדיהם למקומות מועילים ולא היו מסוגלים לסייע לראש הממשלה במה שבאמת מצופה ונדרש משר או מיועץ בלשכה: עצה מקורית, הצבת שאלות ביקורתיות ובונות, הגברת השירות לציבור, פיתוח השיח החברתי ועוד. הניסיון לקרב את אלה המסוגלים לכאורה לשרת אותנו למרות מגבלות אופי קשות ותפקוד לקוי, ולהשאירם רק במסגרת שנקבעה להם, נכשל לגמרי. מקרה בן גביר הוא אך דוגמה קיצונית לכך.