בספר בראשית, באירוע מכירת הבכורה והרמייה בין האחים יעקב ועשו, מסופר: "וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב אֶל רִבְקָה אִמּוֹ: הֵן עֵשָׂו אָחִי אִישׁ שָׂעִר, וְאָנֹכִי אִישׁ חָלָק. אוּלַי יְמֻשֵּׁנִי אָבִי, וְהָיִיתִי בְעֵינָיו כִּמְתַעְתֵּעַ; וְהֵבֵאתִי עָלַי קְלָלָה, וְלֹא בְרָכָה. וַתֹּאמֶר לוֹ אִמּוֹ, עָלַי קִלְלָתְךָ בְּנִי; אַךְ שְׁמַע בְּקֹלִי, וְלֵךְ קַח לִי". הגאון מווילנה מתמקד בפרשנותו במילה "עָלַי". רבקה ביקשה לומר ליעקב שהיא צופה שיבואו עליו שלוש צרות וקללות כאותיות המילה עָלַי: עשיו, לבן, יוסף. שיאה של המילה עָלַי כסוג של צרה וקללה נוכח בספר בראשית, בהתוועדותו של יוסף לאחיו במצרים. יוסף הצדיק, מגדלור של לקיחת אחריות, יודע לסלוח לאחיו ולהתפייס עימם.

לא קל לשכוח משקעי עבר וחוויות קשות שגרמו לנו אחרים. היצר האנושי אף מנחה אותנו לא לסלוח לאדם שפגע בנו. אנחנו אפופים בקרבנו ביצר של נקמה וברצון להעניש את מי שהרע לנו. ליוסף היו כל הסיבות שבעולם לבוא חשבון עם אחיו, שהשליכו אותו לבור וקיוו למותו. במעמדו כמשנה למלך מצרים הייתה לו ההזדמנות האולטימטיבית לנקום בהם ולהענישם. אך התנ"ך מלמדנו שאפשר גם אחרת. תהליך של סליחה ופיוס בין אחים דורש התנסות בתהליך נפשי של מחיקת משקעי העבר, והבניה מחודשת של מערכת היחסים. הרב פרופ' יונתן זקס מתאר את המפגש שבין יוסף לאֶחָיו כהולדת הסליחה בעולם.

אך כיצד עושים זאת בפועל? לא תמיד זה אנושי וקל לסלוח. עולמנו המודרני פיתח טכניקות של תהליכי סליחה, התמודדות עם מצבי חיים קשים המביאה לפיוס, לאיחוד, למיזוג, לשלום ולעַרְבוּת. דומה שיוסף, במפגש עם אֶחָיו, משתמש בטכניקה הפסיכולוגית של מסגור מחדש (Reframing): "כִּי לְמִחְיָה שְׁלָחַנִי אֱלֹהִים לִפְנֵיכֶם". הכל היה יכול להיראות אחרת.

בעשרה בטבת, שיחול מחר, אנחנו מציינים את היום שבו החל המצור על ירושלים, מצור שהביא לחורבן העיר ולגלות בבל ורומא. זהו גם יום הקדיש הכללי שבו אנו מתייחדים עם ששת מיליון קדושי השואה. הזיכרון הקולקטיבי ההיסטורי שלנו נושא עימו את לקחי חורבן ירושלים והגלות, על אודות השפל המוסרי, שנאת החינם, היריבות והמאבקים בין אחים שהביאו לעולם של חושך.

לדור השואה והתקומה ולדור הגלות והגאולה מוצב אתגר קיומי, במיוחד בימים אלה, של מלחמה הנמשכת 460 ימים ושאחינו ואחיותינו נמקים בה במאפליה, במנהרות חמאס בעזה. צו השעה: להפוך את קללת עָלַי לברכת עָלַי. להשיב את החטופות והחטופים למשפחותיהם. לאחות את הקרעים בין אחים ושבטים בעם. להרבות הקשבה, אחדות, ערבות הדדית, סולידריות, מוסר וישרות בין אחים. זאת קריאתם וזעקתם מן האדמה של אחינו ואחיותינו הנרצחים והחללים, גיבורי התהילה, מאז אותה שבת שמחת תורה, 7 באוקטובר. זו אותה קריאה בראשיתית: "ק֚וֹל דְּמֵ֣י אָחִ֔יךָ צֹעֲקִ֥ים אֵלַ֖י מִן הָֽאֲדָמָֽה".

הכותב הוא מנכ"ל עמותת מְלַבֵּב וחבר הנהלת החברה לחקר המקרא