הקשבתי לריאיון עם אלוף (מיל') מתן וילנאי השבוע ברדיו, והאסוציאציה המיידית שעלתה לי היא: "לא שכחו דבר ולא למדו דבר". המסר העיקרי בדבריו של וילנאי היה "היפרדות".

וילנאי הוא אדם רב־זכויות, עברו הצבאי עשיר וכך גם עברו הציבורי והדיפלומטי. במשך חמש שנים, עד לחתימת הסכם אוסלו, הוא כיהן כאלוף פיקוד הדרום והוביל מדיניות של “מינימום חיכוך” בין צה”ל לאוכלוסיית עזה. מדיניות זו הותירה חלל ריק שאליו נשאב חמאס. שלטון חמאס קיבל גושפנקה רשמית לאחר שזכה בבחירות הדמוקרטיות שהתקיימו בעזה, בחירות שכפה נשיא ארצות הברית ג’ורג’ בוש השני על ישראל. ישראל משלמת מאז את מחיר ניצחונו של חמאס, והקונספציה של הממשלים בארצות הברית ושל עושי דברם בישראל נותרה בעינה. מצופה היה מווילנאי להפיק לקחים ומסקנות מאופן הטיפול בהוויה העזתית, אך מתברר שקונספציית ההסכמים וההכלות חזקה מיכולת הבנת המציאות.

וילנאי מכהן מאז 2021 כיו"ר ארגון "מפקדים למען ביטחון ישראל". סביר להניח שעמדותיו, כפי שמתפרסמות בריאיונות שהעניק לתקשורת, תואמות לעמדות הארגון שבראשו הוא עומד. החברים האלה תקועים בקונספציית אוסלו מזה שלושה עשורים ומתעלמים במופגן מתוצאותיו הכואבות של ההליך.

כאילו לא היו התנתקות ומסירת רצועת עזה לשלטון "הפלסטינים", כאילו לא התחוללה שואה בעוטף ב־7 באוקטובר 2023. שוב משמיע וילנאי את המנטרה שהשליטה על "הפלסטינים" בעזה וביו"ש היא דרך בדוקה ל"מדינה דו־לאומית" עם רוב ערבי. התזה הזאת נשענת על כרעי תרנגולת. בפועל, התנתקות שווילנאי מציע תותיר את מדינת ישראל תחומה בין מדינות טרור קיימות או בהתהוות, עם הסכם או בלעדיו, כשהרוב היהודי בתחום "הקו הירוק" הולך ומתכווץ.

וילנאי מציע התנתקות ושליטה ביטחונית ישראלית. שליטה כזו, בשטח ריבוני "פלסטיני", היא במקרה הטוב חלום באספמיה ובמקרה הפחות טוב הטעיה של הציבור. אפשר לאבחן בקלות את תוצרי השליטה הביטחונית באיו"ש כשמתקיימת שם התיישבות יהודית ושליטה של צה"ל, מול תוצרי הטרור מעזה ומלבנון כשישראל אינה שולטת ביטחונית באזורים אלו.

וילנאי מציף מנטרה שחוקה נוספת – הסכמים מדיניים. עם מי? מה שווים הסכמים מדיניים במזרח התיכון? מה שוות ערבויות בינלאומיות? התשובות לכך ברורות, וכן המסקנה. על ישראל לשלוט ביטחונית במרחבים צמודי הגבולות תוך נוכחות קבועה ועוצמתית בשטח. תפיסת "הפתרון" המוצע על ידי וילנאי חסרה ממד מרכזי נוסף – יהודה ושומרון. אזור זה מהווה לא רק שכפ"ץ ביטחוני, אלא חבל ארץ מרכזי ובלתי נפרד מארץ ישראל וממדינת ישראל.

אז איך ייתכן ששמנה וסולתה של ההגמוניה הביטחונית לשעבר מחזיקה בתפיסה תלושה כזאת? התשובה מצויה כנראה בתחום הפסיכולוגיה: "הדבר הקשה ביותר לאנשים כריזמטיים הוא להודות בטעות".

הכותב הוא חבר הנהלת "מבטחי" – פורום מפקדים לאומי