עם פרוץ המלחמה ציינו כולם את השיעור הגבוה מאוד של ההתייצבות למילואים – מעל 100%. בשנת 2024, נתוני צה"ל משקפים ירידה בשיעור ההתייצבות למילואים, שעומד עכשיו על 85%. המחסור הקיצוני בכוח אדם בעקבות האבידות והפציעות הרבות של חיילי צה"ל, והתמשכות המלחמה, מובילים לעומס בלתי אפשרי כמעט על חיילי המילואים הלוחמים. לאחר חודשי שירות רבים (168 ימי מילואים בשנה שעברה, בממוצע), הם נקראים לסבב שלישי ורביעי.
התסכול של המילואימניקים ושל משפחותיהם מתעצם על רקע התחושה שהפוליטיקאים "עושים עליהם סיבוב". הפעם, הוויכוח ההיסטורי על גיוס החרדים אינו "רק" סוגיה ערכית ומוסרית. זו כבר סוגיה מעשית, שמשפיעה על משך השירות הסדיר, על מספר ימי המילואים, על הנזק הכלכלי האישי ועל הנזק הכלכלי למדינה עקב אובדן ימי עבודה, על משברים משפחתיים ועוד.
בין הקוראים לנשיאה שוויונית בנטל נמצאים מנהיגים רבים של המגזר הדתי־לאומי. ראשי ישיבות, רבני קהילות, ראשי וראשות ארגונים בציונות הדתית חברו לקריאה משותפת לתמיכה במתווה שייתן מענה אמיתי לצורכי הביטחון ולא יאפשר פטור גורף מגיוס. רבים זועקים שקיומו של קושי קואליציוני אסור שיוביל לנרמול מצב ההשתמטות משירות.
אם חלילה יאושר חוק גיוס, שיהיה ישראבלוף ויכשיר מצב של המשך ההשתמטות, ההשלכות על החברה הישראלית יהיו חמורות: הפילוג והמתח החברתי יועצמו ותתקבע שנאה עזה בין המגזרים. חוסר האמון יפגע ביכולת לשתף פעולה ולפתור בעיות גם בתחומים אחרים. החלשת השותפות והסולידריות החברתית, והפוליטיזציה של הנושא, לא יאפשרו מציאת פתרון.
בתוך המאבק הפוליטי נפגעת גם תדמית הצבא ומוחלשת המוטיבציה של החיילים בסדיר ובמילואים לשירות. לסוגיית הפטור יש השלכות כלכליות חמורות על רקע הגדלת מספרם של ימי המילואים ועל רקע ההטבות הניתנות כיום למקבלי הפטור. וכמובן, אי־ההיענות לחוק שירות הביטחון ולפסיקות בג"ץ בנושא מעלה שאלות לגבי מעמדו של שלטון החוק בישראל והפגיעה בדמוקרטיה.
מי שכמוני רואים ערך חשוב בלימוד תורה, מי שכמוני סבורים שהמציאות חייבת להשתנות, אך מאמינים שזה לא יקרה בהפעלת כוח אגרסיבית, חייבים למתן את השיח. לשלב בין עקרון השוויון בנטל ובין ההכרה בזכות החרדים לשמור על אורח חיים ייחודי. להבין לעומק ממה באמת חוששים החרדים.
יש לברך על המאמץ שעושה צה"ל בהקמת מסגרות משמרות תרבות, וגם להקפיד על כך שהמאמץ הערכי הזה לא יגרום לפגיעה בערכים אחרים (כגון שירות נשים). ואולי סוף־סוף נזכה להנהגה פוליטית אחראית, שתציע פתרונות אמיתיים, לא פופוליסטיים ולא כאלה שיש בהם אחיזת עיניים. חשוב לתמוך, חברתית וכלכלית, בחרדים המתגייסים, ובמקביל, למנוע הטבות כלכליות מאלה שאינם מתגייסים. ובעיקר חשוב להבין שאין פתרון אחד, נכון ומוחלט.