"פרשת פלדשטיין", שאף הביאה ליוזמת חקיקה חדשה – הצעת חוק מסירת מידע לראש הממשלה ולשרים (תיקוני חקיקה), התשפ"ה-2024, הידועה כהצעת "חוק פלדשטיין"  – העלתה על סדר היום שאלה כבדת משקל: מה וכיצד אמורות לעשות זרועות הביטחון אל מול ממשלה המכוננת דיקטטורה. 

יוזמי הצעת החוק, הח"כים חנוך מלביצקי ועמית הלוי מהליכוד, הציגוה, בהיתממות, כאילו היא באה להגן על הדמוקרטיה, בעודה מיועדת בעצם להקל על השתלטות השלטון הדיקטטורי המוקם בישראל על זרועות הביטחון ה"לא-צייתניות".

בדיון בוועדת החוץ והביטחון של הכנסת (ב-17 בדצמבר 2024), שהוקדש להכנת הצעת החוק לקריאה ראשונה, קונן ח"כ הלוי על כך, שראש הממשלה מודר "מחומרים ביטחוניים קריטיים... בזמן מלחמה" על ידי זרועות הביטחון.

ומהו בדיוק המידור שבו מדובר: אי העברת מסמך חשוב לידיעת ראש הממשלה, שנמצא לכאורה במחשבו של יחיא סינוואר, אשר נפל שלל בידי צה"ל במהלך המערכה ברצועת עזה – מסמך שמצוינים בו עקרונות האסטרטגיה של חמאס לניהול המשא ומתן עם ישראל על עסקה לשחרור חטופים. על תוכנו של מסמך זה, שחובר כנראה באביב 2024, אנו למדים מהכתבה שהתפרסמה בעיתון הגרמני "בילד" (Bild) ב-6 בספטמבר 2024. במסמך, שהוצא ממחשב צה"לי על ידי הנגד ארי רוזנפלד והודלף לעיתון הגרמני על ידי דובר ראש הממשלה, אלי פלדשטיין, נאמר, בין השאר:

"יש להמשיך להפעיל לחץ פסיכולוגי על משפחות החטופים, גם עכשיו וגם במהלך השלב הראשון [של  העסקה], כך שיגבר הלחץ על ממשלת האויב" (תרגום שלי מגרמנית – א"ז).

לחץ זה, מסביר העיתון, מופעל באמצעות סרטוני וידאו שמצלם ומשחרר חמאס, שבהם נראים החטופים מתחננים לשחרורם ומבקרים את ממשלתם על חוסר המעש שלה. 

בקיצור, חמאס מבקש להביא לכך שמשפחות החטופים יפעילו לחץ כבד על הממשלה, כדי שתסכים לחתום על עסקה לשחרור החטופים המנוגדת לאינטרס הביטחוני של ישראל.

אין ספק, כי אי העברת מסמך זה לנתניהו על ידי ראשי זרועות הביטחון, אם אכן עשו כך ביודעין, נועדה למנוע ממנו עוד קלף, מבחינה ציבורית, במאמציו לסכל עסקה, כביכול בשם ביטחון ישראל. להערכתם, המבוססת היטב, חמאס כבר נחלש באופן משמעותי, וישראל יכולה להרשות לעצמה לעשות ויתורים ביטחוניים, שאינם גורליים, למען עסקה. שמירה על האתוס הציוני-ישראלי של אי הפקרת שבויים, חיילים ואזרחים, עולה בחשיבותה הביטחונית בטווח הארוך על היתרונות, שתפיק ישראל לכאורה מהמשך הלחימה ברצועה והתעקשות על החזקת ציר פילדלפי ומסדרון נצרים. 

אבל נקודה מרכזית נוספת היא זאת: נתניהו נזקק למלחמה מתמדת כחלק מתוכניתו רבת השנים לבנות דיקטטורה. מלחמה מתמדת מחזיקה את הציבור מגויס, כחיילים וכאזרחים, למאמץ המלחמתי ומקשה עליו להגן על חירותו. הפסקת המלחמה ברצועת עזה מנוגדת אפוא לאינטרס של נתניהו. מנגד, הפסקתה, כמו גם התקדמות לשלום אזורי, היא אינטרס דמוקרטי עליון. כאשר מידרו ראשי  מערכת הביטחון את נתניהו ממסמך העקרונות האסטרטגי של חמאס, פעלו אפוא למען הדמוקרטיה. 

בכלל, במדינה דמוקרטית מִחויבות זרועות הביטחון לשמירה על הדמוקרטיה לא פחות מהדרג הנבחר, ואם הדרג הנבחר מאמץ דפוסי שלטון בלתי דמוקרטיים, שומה עליהן לסכל את תוכניותיו על ידי הימנעות ממעשים או ייזום מעשים היפים להשגת המטרה.

לפני הכל צריכים ראשי זרועות הביטחון לפעול מתוך הבנה – ונדרשת לשם כך חריגה מחשבתית מעבר למקצוענות גרידא צבאית-ביטחונית – שנתניהו מעוניין בסכסוך עם השכנים כחלק מתוכניתו לשימור הדיקטטורה. 

זו הסיבה שהוא חיזק במחושב את חמאס. לכן קידם את העברת "מזוודות הכסף" הקטאריות לידי הארגון, שאפשרו את בניית אימפריית המנהרות שלו. כן אפשר את ירידת חיזבאללה אל מדרום לליטני בניגוד להחלטה 1701 של מועצת הביטחון. חיסול ראשי שני הארגונים היה מנוגד לאינטרס שלו.

אנו יודעים  (ראו מאמר קודם שלי, "מעריב", 14 באוקטובר 2024), שראשי זרועות הביטחון קידמו – בעת יציאתו של נתניהו לעצרת האו"ם בניו יורק – את ההכנות להתנקשות בנסראללה והוציאו אותה לפועל ללא אישור מרצון של ראש הממשלה, ואולי אף באישורו בדיעבד. היה זה, במודע או שלא במודע, מעשה למען הדמוקרטיה. כמו כן, כשחיסולו של סינוואר היה בהישג ידן של זרועות הביטחון לפני מתקפת 7 באוקטובר, היה עליהן להוציאו לפועל ללא אישורו של נתניהו. 

נתניהו מבקש להשקיע את צה"ל בבוץ העזתי במלחמה מתמדת נגד חמאס, כשהוא מונע במחושב כינונה של אלטרנטיבה שלטונית, צבאית ואזרחית, לשלטונו של הארגון.  אחת מתוכניותיו, שיעצימו את ההתנגשות בין ישראל לחמאס, היא הקמת ממשל צבאי ישראלי ברצועה. במסגרת זאת אמור צה"ל לפקח על חלוקת המזון והמים לתושבי הרצועה, או אף לבצע אותה בעצמו. חיים רמון, התומך בהקמת ממשל כזה, מצר על כך ("שלטון הפקידים", "מעריב", 27.12.2024), שאלוף פיקוד הדרום הכשיל מהלך זה, כאשר הודיע, בגיבוי הרמטכ"ל, שלא יקצה חיילים למשימה זו. הרמטכ"ל אף הדליף לתקשורת שדרושות חמש אוגדות לקיום ממשל צבאי, מספר מופרז, לדעת רמון. אבל בסיכול תוכנית הממשל הצבאי של נתניהו, על ידי מרי שקט והדלפה לתקשורת, פעלו הרמטכ"ל ואלוף פיקוד הדרום למען הדמוקרטיה. 

לא תמיד פעלו ופועלות זרועות הביטחון בתבונה, ותוך אי-ציות דמוקרטי, נגד תוכניות להנצחת הסכסוך של נתניהו. כך, לדוגמה, אין נתניהו נותן שום צ'אנס לשליטיה החדשים של סוריה להוכיח שבכוונתם לבנות, בניגוד לאידאולוגיה האסלאמית הקנאית שלהם, שלטון מתון ואף לכונן בתוך כמה שנים, כהצהרתם, משטר דמוקרטי. עוד בטרם התברר כיוונו של השלטון החדש בסוריה, הורה נתניהו לצה"ל לכבוש את אזור החיץ בין ישראל לסוריה ברמת הגולן ואף שטחים מעבר לו. אזור זה הוקם כחלק מהסכם הפרדת הכוחות בין ישראל לסוריה אחרי מלחמת יום הכיפורים, והוצב בו כוח של האו"ם (אונדו"ף). אין לישראל שום צורך ביטחוני בשטחים אלה, והייתה זו התגרות בשלטון החדש והזמנת חילופי מהלומות אתו, תוך הפרת הסכם בינלאומי על ידי ישראל. צה"ל צריך היה להודיע כי לא יעשה מעשה זה.

ד"ר אורי זילברשייד מלמד פילוסופיה מדינית ומשפט חוקתי בתוכנית לביטחון לאומי בבית הספר למדעי המדינה באוניברסיטת חיפה