אומה שלמה מזדהה עם שורת השיר "למחרת" של לאה גולדברג: "ועוד לא קל לנשום ועוד לא קל לחשוב ומאוד לא פשוט לחכות". ממש לא קל לנשום. החששות הכבדים המלווים את ההסכם על שחרור החטופות והחטופים (הקרוי במילה הנוראית "עסקה"), מפלחים כל לב של המצדדים במהלך, ובהם גם שלי. ואני מאמינה שלא קל לנשום ולא פשוט לחכות גם לחבריי הנמנים עם מתנגדי ההסכם.

רק אנשים שטחיים, או כאלה שמונעים משיקולים ציניים, מציגים תמונת שחור-לבן ללא גוונים, ולא מודים במורכבות של ההחלטה הקשה הזו לישראל. בשחרור מספרים גדולים של מחבלים, ובהם כאלה עם דם על הידיים, יש סכנה עתידית אמיתית של חזרת חלק מהם למעגל המפגעים והרוצחים. השחרור עלול לחזק את חמאס וליצור קושי ביטחוני לישראל. עם זאת, לדעתי, חובה על ישראל לפעול לשחרור החטופות והחטופים בכל דרך, והדרך שהוכחה כאפשרות היחידה כיום היא הסכם.

מעל שנה חבריי ואני נפגשים בכל יום שלישי בכיכר החטופים ושרים תפילה להשבתם. תפילה משותפת לדתיים ולשאינם דתיים, לימנים ולאנשי שמאל, לתל-אביבים ולאנשי התיישבות, לצעירים ולמבוגרים. התקווה והתפילה שלנו להשבת החטופים הן ביטוי עמוק לערכים הנטועים בתרבות היהודית והציונית. ערכי הערבות ההדדית, הסולידריות והאחדות. על פי סקרי דעת קהל שונים, רוב גדול (73%) של הציבור תומך בעסקה הנוכחית. אפילו בקרב מצביעי הימין ישנו רוב (54%) התומך בעסקה.

אבל מעבר לרצון האדיר בפדיון שבויים, מעבר למחויבות המדינה לחיי אזרחיה שנחטפו ממיטותיהם, מעבר לערך הסולידריות, חייבים לסגור את הפצע הפתוח הזה בלב האומה. אנחנו רוצים להתחיל במסע השיקום החברתי שלנו, שראשיתו טיפול בטראומה הלאומית מאירועי 7 באוקטובר. תושבי העוטף חוזרים ומדגישים את הצורך בסגירת מעגל האסון והאבל שלהם על ידי החזרת חבריהם. הניצולות והניצולים מהשבי מציינים שהם אינם מצליחים להשתקם כל עוד חטופות וחטופים עדיין שם. אנחנו מודעים לרשעות אויבינו, לשנאה המלווה את מעשיהם הנפשעים שאין בהם שמץ של אנושיות. ואנחנו מבקשים להיות אחרים מהם. להיות נחושים במאבק נגדם, אבל לקדש ערכים אחרים. לקדש חיי אדם.

אל לנו לזלזל במי שחושבים אחרת. הדילמה קשה ומאתגרת, מוסרית וגם פרקטית. ובכל זאת, יש להודות לכל מי שהוביל את המשא ומתן המורכב ולממשלה שקיבלה לבסוף את ההחלטה הקשה. אנחנו, כאזרחים פשוטים, כמדינה וגם כיהודים, זקוקים להשבת החטופות והחטופים. קודם כל כדי להציל חיים, ולהביא הקלה למשפחות הסובלות. זה מה שירומם את המורל הציבורי, יאפשר לנו תחושת שייכות ובעיקר יאפשר את החזרת האמון במדינה.

ההסכם הזה עשוי גם לתרום לחוזקנו המדיני, לתמיכת ארצות הברית ומדינות נוספות בישראל, ואולי אף ליצירת תקווה להסדר עם מדינות באזורנו. קשה, אבל אף פעם לא היה כאן קל. 

הכותבת הייתה יו"ר אמונה – תנועת האישה הדתית-לאומית