"מדינת ישראל מעולם לא קיבלה החלטות מדיניות ככניעה לחטיפות, והיא גם לא תעשה את זה כעת", אמר שר האוצר בצלאל סמוטריץ' לאחרונה. אלא שסמוטריץ' כנראה התבלבל. אין דין נסיגה זמנית מעזה כדין השלמה עם נשק גרעיני בידי איראן, הקמת מדינת טרור פלסטינית ביהודה ושומרון, או חלילה החזרת הכותל. השבת החטופים, הנמצאים כולם בסכנת חיים, בתמורה לנסיגה מעזה, אינה החלטה מדינית אסטרטגית. לכל היותר מדובר בטקטיקת ביניים. העמדה הזו של סמוטריץ' מתחברת בקלות לאמירתה המזעזעת של חברת מפלגתו, אורית סטרוק, שמוכנה לוותר על החטופים למען ניצחון מדומיין והתיישבות בעזה.

למרבה הצער, עמדות אלה של מפלגת הציונות הדתית, כמו גם של עוצמה יהודית ושל חלקים בליכוד, עמדות בלתי מוסריות בעליל, מנוכרות ומנותקות, מטילות אימה על נתניהו החושש שממשלתו תיפול. בניגוד לדברי סמוטריץ', אין כאן דילמה כלל, ויש לפעול להשבת החטופים מיד, שאם לא, יהיה גורלם כגורלה הטרגי של משפחת ביבס.

אם תחליט הממשלה להוסיף חטא על פשע ולא להשיב מוקדם ככל שניתן את כל החטופים, תהיה זו חרפה שתיזכר לדיראון עולם. באותה הנשימה יש לומר כי ישראל אינה יכולה לאפשר לחמאס להמשיך ולשלוט בעזה, ולאחר השחרור המיוחל עליה להמתין קמעה ואז להציב אולטימטום לגירוש חמאס מעזה. אם זה לא יקרה, וכל הסיכויים שלא יקרה, על ישראל להיפרע מחמאס במלחמת שמד טוטאלית.

מעל 7 באוקטובר, היום השחור ביותר בתולדות המדינה, מרחפת כל העת החרפה. זה החל עוד במדיניות הפיוס של נתניהו, שהעדיף לקנות שקט במזוודות הדולרים מקטאר, חשש להתעמת עם חמאס המתעצם, נמנע מחיסול ראשיו ולא שעה לאזהרות ראשי מערכת הביטחון, מגלנט ועד רונן בר. אומנם יש להודות ביושר כי בקונספציה שהוביל נתניהו תמכו גם כמה פוליטיקאים ואנשי ביטחון, אך לו היה נתניהו נעתר לאזהרות, ייתכן שהיה נמנע מאיתנו הטבח הגדול. אלא שנתניהו בחר בחרפה כדי למנוע מלחמה, ובסופו של יום קיבל חרפה וגם מלחמה.

מצעד החרפה הזה נמשך במחדל הקולוסלי ובניהולה הכושל והארוך של המלחמה בעזה. על אף ההישגים הכבירים של צה"ל, לא נמצא מי שיתרגם אותם להישגים מדיניים. זה המשיך גם בהפקרת החטופים ובגרירת הרגליים בדרך להשבתם. הוחמצו לפחות שתי הזדמנויות שהיו חוסכות את רציחתם של חטופים נוספים.

ובינתיים, בממלכת הרעל עסקים כרגיל. לוין ורוטמן ממשיכים לקדם את ההפיכה המשטרית, מלשכת נתניהו נשלחים איתותים על הכוונה לפטר את ראש השב"כ דווקא בעיצומה של חקירת קטארגייט, וקרעי, אמסלם וחבורתם ממשיכים לחתור לפיטורי היועמ"שית. מצעד החרפה הזה חייב להיפסק עם מאמץ עליון להשבת כל החטופים, עם הקמתה של ועדת חקירה ממלכתית ועם יציאה לבחירות, כדי שהעם יבחר סוף־סוף ראש ממשלה אחר – כזה שלא כשל, כזה שיודע לשמור על ביטחון ישראל.