עבורי, כל יום הוא יום האישה. אך כשמציינים את יום האישה, זה מעלה בציבור את המודעות לחשיבותן של נשים חזקות, עם הישגים, עם הצלחות. נשים שעשו דרך מופלאה, גיבורות של החיים. הגיבורות שלי הן הנערות שכנגד כל הסיכויים בחרו אחרת, עשו דרך ממקומות לא פשוטים וחשוכים והפכו את הסיפור שלהן על פיו.
במהלך השנים פגשתי נערות שעברו פגיעות, נטישה, התעללות, נערות שברחו מהבית, שהרחוב היה להן מקלט מפני עולם שלא ראה אותן. הן הגיעו לבית השנטי בהישרדות מתמדת, רבות מהן ללא אמון בבני אדם וללא הכרה בערך שלהן בעולם. הצעד הראשון היה לתת להן את זכות הבחירה – הבחירה לקבל עזרה, להישאר.
למדתי שאין טעם לרדוף אחרי מי שלא מוכנה לקבל עזרה ולעשות שינוי. מי שבוחרת להתחיל מסע של שינוי, עושה צעד אמיץ אל הלא מוכר והלא ידוע, שאולי יביא למשהו טוב יותר. עם הבחירה באה האחריות – על חייהן, על ההחלטות שלהן, על העתיד שהן רוצות לעצמן, ומשם, העצמאות.
אחת השאלות החשובות שאנחנו שואלים את הנערות היא: מהו החלום שלך? עבור רבות מהן, זו הפעם הראשונה שהן נשאלות שאלה זאת. כשהעבר כבד וקשה מנשוא, לא פשוט לדמיין עתיד טוב יותר. אבל חלום, ולו הקטן ביותר, הוא קרן אור שמאפשרת לצעוד קדימה. ככל שהן מעזות לחלום, הן מתחילות להאמין בעצמן, להבין שיש להן שליטה על חייהן, שהן לא מוכרחות להישאר כלואות בכאב ובפחדים. הן הופכות מחולמות ללוחמות.
הרבה מהנערות שהגיעו אלינו מתוקף הנסיבות של חייהן פיתחו לעצמן בועה – לפעמים זו הייתה הבועה של הרחוב, לפעמים הבועה של הריצוי. הן למדו לשרוד על ידי כך שהן עשו מה שהן חושבות שמצפים מהן, פעלו מתוך פחד מאכזבה או מדחייה. אבל ריצוי אינו בחירה. הוא משאיר את המרצות קטנות, חסרות ביטחון, תלויות. השינוי מגיע כשהן לומדות לשמוע את קולן הפנימי, להבין מה הן רוצות באמת, ולא מה אחרים מצפים מהן.
בדרך החדשה, החמלה והסליחה הן חלק מהותי לצורך השלמה עם העבר. אין אפשרות להתקדם בלי להכיר בכאב, אבל יש אפשרות לא לתת לו לנהל אותנו. מי שתלמד לסלוח, בראש ובראשונה לעצמה, ולחמול על מי שפגע בה, למען החופש הפנימי שלה, תוכל להשתחרר משלשלאות תחושת הקורבן ולבחור בעתיד טוב יותר.
הלקחים האלה, שלמדתי מנערות שעברו את התהומות הקשים ביותר, רלוונטיים לכולנו – להורים, לאנשי חינוך, ולכל נערה באשר היא. גם נערות שגדלות בבתים מבוססים, עם תמיכה משפחתית, מתמודדות עם פחדים, עם ריצוי, עם חוסר אמון בעצמן. גם הן צריכות לשמוע שהן יכולות לחלום, שהן יכולות לבחור.
הכותבת היא מייסדת ומנכ"לית בית השנטי, כלת פרס ישראל
