היו מי שנרעשו מהחלטתו של מנהל בית הספר העל יסודי בתל אביב, מר' דגני, לנסוע עם תלמידי החטיבה העליונה להפגין מול מוסדות המדינה נגד המשך ההפיכה המשפטית, הפגישה בדמוקרטיה, ופיטורי שומרי הסף.
"הנדהמים" מהחלטתו מחו נגד הפוליטיזציה של מערכת החינוך ותהו כיצד אמורים להרגיש תלמידים שתומכים בממשלה הנוכחית כאשר מנהל בית ספרם מערב את בית ספרם בהפגנות נגדה? האמנם אסור למנהל בית ספר על יסודי ממלכתי בישראל להצהיר קבל עם ועדה כי הוא תומך בהפגנות לשמירת הדמוקרטיה הישראלית? האם בעצם אין זה מחובתו של כל מנהל בית ספר ממלכתי לחנך לשמירה על הדמוקרטיה השברירית בארץ שהיא אבן הייסוד לקיומנו כחברה? האם צעדו של מר דגני אינו חלק בלתי נפרד ממטרותיו של החינוך הממלכתי האמון על חינוך תלמידיו לחיים במדינה דמוקרטית? התשובה היא כן!
בעוד שהערך המרכזי של מנהל תלמוד תורה חרדי הוא חינוך לחיי תורה על פי התפיסה החרדית אורותודוקסית כך הערך המרכז העומד בבסיס החינוך הממלכתי הוא היותה של מדינת ישראל מדינה דמוקרטית ויהודית. האם מישהו הרים גבה כאשר מנהלי סמינרים חרדים שלחו נערות חרדיות להפריע לתפילתן של נשות הכותל? האם מישהו הפריע למנהלי בתי ספר דתיים לאומיים לזעוק כנגד ההתנתקות בשנת 2006 בחצר בית ספרם ולרתום את תלמידיהם להפגנות נגד מהלך ממשלתי חוקי? לא. ולכן כל מי שמתחסד פתאום ויוצא כנגד החלטתו של מר דגני הוא לא פחות מאשר דו פרצופי וצבוע.
ישאלו החוששים בצדק מפוליטיזציה של מערכת החינוך היכן עובר הגבול בין חינוך לבין הטפה עיוורת לאימוצה של עמדה פוליטית עמה מזדהה המנהל או המורה. התשובה לכך אינה מסובכת כל כך. אסור לאנשי החינוך (וחבל שלא מקפידים על כך עם מנהלים ברשת החינוך של מפלגת ש"ס או יהדות התורה) לשכנע את תלמידיהם להצביע למפלגה זו או אחרת. אסור להם לעודד אידיאולוגיה שמאלית או ימנית, ליברלית או שמרנית. אבל, לעומת זאת, חובה עליהם לחנך את תלמידיהם לאימוצה של האידיאולוגיה המרכזית שעל בסיסה כולנו חיים במדינת ישראל – המשטר הדמוקרטי.
נכון. יציאה להפגנות איננה חלק מתכנית הלימודים של משרד החינוך. אבל, האם אנו מצפים שמנהלי בתי הספר שלנו יהיו בגדר פקידונים ממושמעים שאינם מעזים להטיל ספק במעשיה של הממשלה ומחנכים את תלמידיהם לציות מוחלט לשליט המפר את החוזה הבסיסי בינו לבין האזרחים בחברה דמוקרטית? האם מדינה מוקפת אויבים תשרוד כאשר בוגרי מערכת החינוך שלה צייתנים, חסרי מעוף ויצירתיות, שחדשנות מהם והלאה? האם אנשי חינוך יכול להתעלם מכך שערך מרכזי בחיי "השבט" שלהם מותקף על ידי ממשלתם והם יעמדו מנגד?
בספרו מעורר החשיבה של הפילוסוף צבי אדר המנוח מהרהר המחבר במטרות החינוך ומציג את החינוך לפיתוחו של התלמיד כאדם בוגר כמי שעומד מול החינוך החברתי המכוון לחינוך של התלמיד כאדם בחברה. אילו מנהלים יעדיפו להטמין ראשם בצלחת, הם יחטאו למטרת החינוך באשר היא – פיתוח אדם בוגר בעל תודעה חברתית המחויב לחברה בה הוא חי (ולמדינתו) ולאידיאולוגיה המרכזית עליה מושתת חברתו. האם מישהו היה מאשים מנהל בית ספר אמריקאי אילו זה היה יוצא להגן על חוקת ארצות הברית עם תלמידיו? האם היינו מאשימים מנהל בית ספר קתולי שהיה יוצא להפגין עם תלמידיו נגד תקנות שהיו מגבילות את חופש הפולחן הדתי של מאמיני הכנסייה? כנראה שלא.
עבורי מר דגני הוא גיבור לאומי, ציוני אמתי ודמוקרט בלב ובנפש וטוב יעשו מנהלים אחרים אם ילכו בדרכו ויחנכו לאקטיביזם חברתי באשר הוא.
פרופ' יזהר אופלטקה, בית הספר לחינוך באוניברסיטת תל אביב
