מדינה צודקת ומלוכדת שולחת את חייליה רק למלחמות ערכיות, עם מטרות ויעדים ברורים המשרתים את האינטרס הלאומי ומבטאים את צרכיו ואת אמונותיו של העם.
לאחרונה הוצגו נתוני סקר חדש של המכון למדיניות העם היהודי, שמגלה שרוב הציבור בישראל תומך בהשלמת עסקת החטופים ובדחיית ההחלטה על עתיד שלטון חמאס בעזה.
מנתונים העולים מסקרים רבים נוספים עולה ההבנה כי ההחלטה של ממשלת ישראל להעדיף יציאה נוספת למלחמה בעזה לשם השמדת חמאס, על פני השבת החטופים, אינה מבטאת את רצון העם, הדורש את כולם עכשיו.
צה״ל הוא צבא העם, והעמדות העולות מהסקרים בציבור מסמנות בהלימה רבה את רחשי הלב בקרב הלוחמים – בסדיר, בקבע ובמילואים. נראה שיש היעדר הסכמה ערכית בין ההנהגה ובין הלוחמים.
יציאה למלחמה ללא קונצנזוס לאומי רחב מסוכנת מאוד ועלולה לפורר את האמון ואת הביטחון של הלוחמים במניעים של ההנהגה הפוליטית ששולחת אותם לחרף את נפשם.
עובדה זו הרסנית. היא משליכה באופן ישיר על לכידותו של צבא העם ועלולה לפורר את עוצמתו של צה״ל ואת יכולתו להגן על ביטחונה של מדינת ישראל. ההיסטוריה מלמדת אותנו, כפי שחוו האמריקאים בווייטנאם וכפי שחווינו אנו במלחמת לבנון הראשונה, שמלחמות שבהן קיים משבר אמון ואין זהות אינטרסים בין העם ובין הנהגתו הפוליטית מסוכנות לצבאות הלוחמים ומפוררות את הלכידות הלאומית. כאן נדרש לשאול באומץ, לאן יוביל אותנו בעת הזו תמרון חדש, אגרסיבי ועצים בעזה? כיצד תועיל לנו חידושה של המלחמה?
במציאות הקיימת, ובהיעדר מסגרת אסטרטגית, ללא קביעת יעדים ברורים וללא עיצובו של ״היום שאחרי״, לא נגיע באמצעות המעשה המלחמתי להישג שונה מזה שהשגנו בשנה וחצי האחרונות. במהלך המלחמה נפתחו מעל שמי עזה “שערי הגיהינום" וצה״ל הטיל לאורכה ולרוחבה של הרצועה חימושים מסוגים שונים בהיקפים חסרי תקדים – ״הניצחון המוחלט״ לא הושג.
לפיכך, אם תתקבל ההחלטה על חידוש הלחימה המלאה, סביר שנראה עוד מאותו הדבר. אולי תמרון אלים יותר, אולי בברכת טראמפ נצמצם את הסיוע ההומניטרי, אבל בסופו של תמרון נגיע לאותה תקרת זכוכית המתקראת ״מגבלת הפעלת הכוח״. תוצאותיה, לדאבוני, יהיו זהות: רחוקות מ״הניצחון המוחלט״ ואינן כוללות הישג שראוי להפקיר למענו את החטופים החיים ולסכן חיי לוחמים רבים.
אני פונה בדרישה אל מקבלי ההחלטות: הפעילו אותנו ביושרה. צרו בנו את האמון במניעים המובילים אתכם, לא בסיסמאות נבובות וילדותיות המותאמות למדיה החברתית, כאילו שלא יצטרכו לעמוד במבחן האש.
סמנו לנו מטרות ויעדים ברורים והיו ראויים במעשיכם, בהחלטותיכם ובציוציכם ללוחמים שאותם אתם מתכננים להטיל אל שדה הקרב. ובעיקר, יצגו את רצון העם ואת ערכיו כפי שהם משתקפים בכל סקר.
חשוב לומר ביושר, חמאס מוכה וחלש, והסיכון שנשקף ממנו לביטחון ישראל צומצם באופן משמעותי. צה״ל, אחרי שנה וחצי של מלחמה, הוא צבא מותש ושחוק שנדרשים לו אימון, הצטיידות והתאמה של המעשה הקרבי העתידי בעזה למציאות שהתעצבה.
חובה עלינו להתמודד עם האתגר בכל הדרכים האפשריות, כשהמלחמה היא האחרונה שבהן. המוצא האחרון. בעת הזו, בידינו ההזדמנות לנצל את מצוקתו האסטרטגית של חמאס, ובחסות המדיניות של נשיא ארצות הברית לדחוק את נוכחות חמאס מעזה בלחץ בינלאומי, בעזרת השליטה בסיוע ההומניטרי ובהשפעה על תהליכי השיקום.
אם לא נצליח, נוכל לחזור ולטפל בחמאס בהמשך, תחת מנהיגות התקפית, ערכית ובוטחת, המתכננת את מהלכיה בראייה צופה פני עתיד ומפעילה את הכוח בחוכמה, מתוך הבנה עמוקה של המחירים המוטלים על החברה ועל הצבא.
בחוזה הבלתי כתוב שבין הלוחמים ובין המנהיגים הפוליטיים מסכימים הראשונים לסכן את נפשם למען מטרות ראויות וערכיות, שיבטאו את האינטרס הלאומי, את רצון העם ואת צרכיו הביטחוניים הקריטיים ביותר.
תפקידה של המנהיגות במדינה דמוקרטית הוא לייצג את רצון העם. והעם אמר את דברו: את כל החטופים – עכשיו.
הכותב הוא אל"ם (מיל), יו"ר פורום לוחמי חרבות ברזל, בעל עיטור העוז
