האווירה בעצרת השבועית אמש (שבת) של קהילת ניר עוז בכרמי גת הייתה קשה במיוחד. חוסר הוודאות סביב גורל החטופים והחזרה ללחימה בעזה, שנתפסת כמהלך לא רצוי מבחינתם – העיבו עוד יותר מהרגיל על תושבי הקיבוץ ומשפחות החטופים. הכאב היה מוחשי, כמעט בלתי נסבל. אך דווקא מתוך החשיכה הזו, הגיח אתמול אור שהפציע מאיש אחד – שגיא דקל חן.
לאחר 497 ימים בשבי חמאס, שגיא הצטרף לראשונה לעצרת למען החטופים. זו לא הייתה רק נוכחות – זו הייתה אמירה, הצהרה של חיים, של תקווה, של כוח. המראה של שגיא יחד עם אשתו אביטל ובתם הקטנה בר, על רקע השיר “דרישת שלום מחיים אחרים” שכתב עידן רייכל על סיפורם, היה רגע של חסד, של אמת פשוטה: אסור לוותר.
אביטל, שעמדה מול הקהל, נשאה נאום מצמרר, אולי הנאום החשוב בחייה: “היום אני מתרגשת במיוחד, כי לראשונה אני עומדת כאן בעצרת ונואמת מול האדם החשוב ביותר בחיי – שגיא, אהבת חיי. חודשים שלמים דיברתי מול כל כך הרבה אנשים, אבל אתה, לא הצלחת לשמוע אפילו נאום אחד. ועדיין לא ויתרתי. כי ידעתי שאת הכוח שאני שולחת לך, אתה מקבל. היום אתה עומד כאן ורואה איך נראית עצרת למען חטופים במדינת ישראל".
דבריה המשיכו עם קריאה כואבת שנגעה בלב כל אחד ואחת בקהל: “דיברנו על חידוש המלחמה, על איך זה משפיע על חיי החטופים. אמרת לי שאת המלחמה אנחנו מכירים רק מהצד הזה, אבל אתה מכיר את המלחמה גם מהצד השני של הגדר. וכשיש מלחמה, אין תקווה. ואתה חושש שהחברים שלך מאבדים את התקווה. אז תסתכל סביבך, שגיא. תראה כמה כוח יש כאן. אנחנו לא נוותר ונעשה הכול כדי להחזיר את כולם".
והנה, דווקא באותה עצרת שנשאה אווירה כבדה כל כך, שגיא היה התקווה. הוא חיבק את גדי מוזס, שורד שבי נוסף, ואת סילביה קוניו, ששני בניה עוד כלואים בעזה, ובחיבוק הזה היה מסר ברור: החטופים הם לא רק “עניין לאומי”, הם בני אדם, משפחות, חיים שלמים – ואותם לא משאירים מאחור.
הנוכחות של שגיא בעצרת היא תזכורת. תזכורת שלמרות הכול – אפשר להחזיר. שאסור לאבד תקווה. שמאחורי המספרים יש פנים. ומול המלחמה, מול הכאב, אנחנו מחויבים לא להפסיק להילחם – למענם.
המאבק להשבת החטופים חייב להיות בראש סדר העדיפויות הלאומי. אם כהמשכו של מהלך צבאי, אם כנלווה להסכמים מדיניים – כמטרה, כיעד, כצו מוסרי. האור ששגיא דקל חן הביא אתמול לעצרת בכרמי גת הוא אולי ניצוץ קטן, אבל הוא מוכיח שאפשר. ועכשיו הזמן להיאחז באותו אור – ולהחזיר את כולם. חיים. הביתה.
