“האופן שבו הכלכלה הישראלית תפקדה לאורך המלחמה הארוכה, והאופן שבו היא מתאוששת כעת, הוא לא פחות מפלא”, אמר מנכ”ל בנק לאומי, חנן פרידמן, שהזכיר, בצדק, גם את התפקיד של בנק ישראל. אך הצלחת הכלכלה הישראלית היא לא נס משמיים, אלא מעשה ידי אדם, ועסקת גוגל־וויז דווקא עכשיו מסמלת זאת, כפי שהנהירה ההמונית למרכזי הקניות והעלייה בצריכה בכלל הן הוכחה לחוסן המשק.
העסקה המרשימה של מכירת וויז מבטאת את עוצמת ענף ההייטק הישראלי כולו, בניגוד לתבהלה שלפיה הוא בורח מהארץ. אם נתבונן בנתונים הכלכליים היבשים לשנת 2024 נראה שלמרות האתגרים הביטחוניים והחברתיים, שוק ההון המקומי הפגין עוצמה מרשימה והשקל התחזק מול המטבעות האחרים. הצמיחה הכלכלית שנפגעה בתחילת המלחמה התאוששה במהלך 2024, ועל פי נתוני בנק ישראל היא תגיע השנה ל־4%, שיעור נאה בהשוואה למצב במדינות אחרות. על אף הוצאות הממשלה על ביטחון, שיקום וסעיפים נוספים, הגירעון התקציבי התייצב סביב 7% — נתון שהלך והתמתן מהשיא במהלך המלחמה.
גם במכירת דירות חדשות היה גידול של 57% — נתון חריג במדינות במצב מלחמה. ואם נצרף לזה נתונים כאבטלה נמוכה, יחס חוב־תוצר סביר, אינפלציה בשליטה ורזרבות מטבע חוץ של יותר מ־200 מיליארד דולר, ניווכח שלכלכלה הישראלית בהחלט מגיעה תעודת כבוד. מתברר שגם רוב הציבור סבור כך, אם לשפוט על פי דוח האושר של האו”ם שהתפרסם בימים אלה ומגלה שישראל נמצאת ב”צמרת האושר העולמי”. הדבר סותר את התמונה המעוותת שגורמים שונים בפוליטיקה ובתקשורת מנסים להשריש בתודעת הציבור, ולפעמים גם בהתייחסות הבינלאומית כלפי ישראל, כולל באחדות מסוכנויות דירוג האשראי הידועות.
“כלכלה מדינית” היא מקצוע ונושא למחקר אקדמי מכובד, אך בישראל בימינו נראה שהיא עוברת תהליך של פוליטיזציה קיצונית. בחלק מהכתבות הכלכליות המוטות בעיתונים ובטלוויזיה אפשר להתרשם שהמשק הישראלי עומד לכאורה על עברי פי פחת, משקיעים בורחים, ומה שלא תעשה המלחמה יעשו המתחים הפנימיים, שבהם כביכול אשמה הממשלה ורק היא.
“פורומים כלכליים” מטעם עצמם מאיימים חדשות לבקרים בהשבתת המשק (אף שרוב המועסקים ממש אינם נשמעים להם) - ולא חשוב מהי העילה. פעם החטופים, פעם גיוס החרדים ועכשיו פיטורי ראש השב”כ. יש גם המאיימים, נראה שבחדווה מיוחדת, במלחמת אזרחים - אך אין מלחמות אזרחים ללא אזרחים, ואזרחי ישראל אינם רוצים בה. כפי שהסביר בזמנו פרופ' שלמה אבינרי ז”ל, הדמוקרטיה נטועה עמוק באופי הציבור הישראלי, ואין חשש למיטוטה, והיא תתגבר גם על “נטורי קפלן” (זכות היוצרים לפרופ' יובל אלבשן), על הפגנות פרועות שאנרכיסטים מכנים בהן את בני גנץ “בוגד”, אך גם על יוזמות בלתי שקולות של הקואליציה.
על אף שהתמונה הכללית של הכלכלה הישראלית מעודדת, עוד יש בולענים אפשריים בדרך. תקציב 2025 אומנם יאושר, אך הוויכוחים ועיגולי הפינות בעניינו אינם מחפים על העובדה שאין בו התייחסות מספקת לאתגרי מקרו כגון תעסוקת החרדים ומה שנקרא “כספים קואליציוניים” (בעיה שתחזור על עצמה בכל ממשלה עתידית, ללא קשר לצבעה הפוליטי), אם לא תשונה שיטת הבחירות כדי לאפשר הקמת ממשלות יציבות ללא תפזורת קואליציונית מוגזמת. גם לבעיית הפריון הנמוך יחסית של העובד הישראלי טרם נמצא פתרון הולם, ועתיד המצב הביטחוני ומחירו הכולל עדיין לוטים בערפל.
נושא נוסף שמדינה קטנה המסתמכת במידה רבה על סחר חופשי וגלובליזציה איננה יכולה להתעלם ממנו הוא מלחמת הסחר שהנשיא טראמפ הכריז והמצב הכלכלי בארצות הברית. בנקאים שוויצרים בכירים אומנם סבורים שהמדיניות הכלכלית של טראמפ ויועציו מבוססת יותר מכפי שהיא נראית, אך ישראל תצטרך, בכל אופן, לפתח בולמי זעזועים בעניין זה. לעומת זאת, עשויים להיפתח בפני ישראל אופקים כלכליים ופוליטיים חסרי תקדים אם תתקדם היוזמה המדינית רבת־התחומים של הנשיא טראמפ, שגם הנשיא ביידן תמך בה, להרחבת הסכמי אברהם לכיוון סעודיה ומדינות אחרות ושילוב ישראל בה.
