אם היו אומרים לנו לפני שנתיים שמאות אלפי אנשים יפונו מבתיהם לתקופה בלתי מוגבלת, ומצד שני שהצפון יהפוך להיות מקום אליו צעירים מכל רחבי המדינה רוצים לעבור – כנראה שלא היינו מאמינים. אבל מאז השבעה באוקטובר החיים שלנו משתנים ללא הפסקה, והמציאות הישראלית שוב מוכיחה לנו שהיא עולה על כל דמיון.
ברגע האמת, כשאנשים התפזרו ברחבי הארץ בין מלונות, דירות שכורות ומרחבי קליטה זמניים, למדנו שיעור חשוב: לא מספיק לשרוד, צריך גם לדעת איך בונים מחדש, וברגע הזה שבו הצפון זקוק לנו יותר מתמיד, יש לנו הזדמנות לעשות משהו שיכול לשנות את פני המדינה לשנים קדימה.
אחד האתגרים המשמעותיים ביותר שחווים תושבי הצפון המפונים הוא ההחלטה אם וכיצד לשוב הביתה. הממשלה קבעה תאריכים, הפיצויים הופסקו בהדרגה, אבל המציאות בשטח מורכבת הרבה יותר. גם אלו שיכולים לחזור נאלצים להתמודד עם מסגרות לילדים שלא תמיד פועלות, משפחות התמקמו במרכז ולא בטוח אם יעשו את הדרך חזרה, עסקים מנסים להתאושש, ולחוסר הוודאות הביטחונית נוספו אתגרים יומיומיים לא צפויים.
כאן בדיוק נכנסת 'תוצרת הארץ', פרויקט ארצי שנועד לחזק ולשקם את הפריפריה בישראל באמצעות קהילות צעירים שמשלבות התיישבות, מנהיגות מקומית, חינוך ויזמות קהילתית. בשנה וחצי האחרונות המטרה היא בעיקר לחזק את ההתיישבות בצפון ולתת גב אמיתי לאלו שמוכנים לעשות את הצעד הזה. מדובר באנשים שרוצים לבוא לצפון מתוך בחירה, לא רק מתוך אילוץ, צעירים ומשפחות שמבינים שהעתיד של מדינת ישראל לא יכול להתבסס רק על המרכז.
לאורך השנים שמעתי אין ספור פעמים את השאלה: "מי יעבור צפונה?", והאמת היא שהתשובה פשוטה – הרבה מאוד אנשים רוצים. גם לפני המלחמה הייתה מגמה גוברת של משפחות צעירות שמבקשות לעבור ליישובים קהילתיים, לקיבוצים, למושבים, אפילו לערים קטנות שבהן אפשר לגדל ילדים עם מרחבים ירוקים ותחושת קהילה.
היום, אחרי כל מה שעברנו, הרצון הזה הופך אצל רבים לשליחות. אמנם אנשים מרגישים שהחיים במרכז יכולים להיות נוחים, אבל הם רוצים להיות חלק ממשהו גדול ומשמעותי יותר.
ממש לפני שבוע עלה קמפיין "רוח צפונית" שמתמקד בהבאת משפחות חדשות, צעירים ואנשי מקצוע לאזור, מתוך תפיסה שהחזרת התושבים הקיימים לא מספיקה – יש צורך באוכלוסייה חדשה, חזקה ומעורבת שתיקח חלק פעיל בבנייה מחדש של הצפון. "רוח צפונית" מספקת ליווי אישי למשפחות שרוצות לעבור, מסייעת להן למצוא פתרונות דיור ותעסוקה יחד עם חיבור לקהילות פעילות, שילוב במערכות החינוך והשתלבות בפעילויות אזוריות.
וההיענות לקמפיין מפתיעה בכל יום מחדש – גם אחרי החזרה ללחימה, בתוך שבוע בלבד קיבלנו מעל ל-600 פניות מאנשים שרוצים להגיע ליום החשיפה ולהפוך לחלק בלתי נפרד מההיסטוריה החדשה של המדינה.
הם מבינים שהזמן לשנות את פני הצפון הוא עכשיו, ואם בעבר אנשים התלבטו אם לעבור לפריפריה, היום תחושת השליחות גוברת על הכל. המטרה היא לא רק להחזיר את מה שהיה, אלא ליצור עתיד חדש וטוב יותר, כזה שמתבסס על קהילות חזקות, מתחדשות, ועם תחושת שליחות אמיתית.
אבל כדי שזה יקרה, צריך לקבל תמיכה גם מהמדינה. נכון להיום אין מספיק פתרונות דיור זמינים, ומי שרוצה לעבור צפונה מגלה שההיצע כמעט אפסי. גם מי שמוכן להשקיע, לקנות בית, לשכור דירה – פשוט לא מוצא. ואם לא נייצר מענה אמיתי, נאבד את המומנטום.
אם מדינת ישראל באמת רוצה לחזק את הצפון, היא חייבת להבין שזה לא קורה לבד ולספק פתרונות ממשיים: הרחבות ביישובים, פתרונות דיור זמניים ותמריצים. והחברה האזרחית? היא מוכיחה שוב ושוב שהיא שונה, חסינה ורוצה לעשות שינוי אמיתי.
