איזה יופי? יום אחד צמים, מתפללים, מבקשים סליחה בכאילו, כי הרי לא ממש מתכוונים, ולמחרת חוזרים לשגרה. מאז עגל הזהב למרגלות הר סיני, לא השתנה כלום. יש לנו שנה לפשוע באחרים, ורק יום אחד אנחנו מבקשים סליחה. כל ינוקא יאמר לנו שזה יום קדוש וכך ציוותה התורה. זה אולי נכון, לא הייתי שם, וגם כאשר חיפשתי ראיות ביו-טיוב לא בדיוק מצאתי, אבל אולי זה היה. אבל התורה ציוותה עוד כמה דברים, אז מה איתם? עליהם קיבלנו הנחה במבצע של מועדון הלקוחות בחסות התורה? את שאר המצוות לא חייבים לקיים?
למשל הבנקים, הרי התורה לא מרשה רווח מריבית, נכון? אז בבנקים מתעללים בלקוחות כל השנה, וביום אחד מבקשים סליחה (אגב, היום הקדוש מחויב בריבית חריגה? כי לא בדקתי) וממשיכים לעשוק את הציבור; וחברות הביטוח? מה היה אומר אלוהים עליהן? הוא היה מבטח אצלן את הביקור של משה אצלו בהר (הייתי בצבא על ההר, נורא מסוכן לטפס), כי אם היה צריך
להפעיל אחרי זה את הפוליסה, היה מגלה שהכל מס חוואה והוא היה נורא מתעצב ואולי אף כועס;
אבל השם רחמן הוא, אז יצומו ויסולח להם, כי הם ביקשו מחילה מהלקוחות, במודעה בעיתון; וטייקונים שעושקים בכוונה תחילה ציבור עצום וגדול, רק יום אחד של צום מנקה אותם מהכל? ואת הדרעקטורים מהקרנות שנתנו להם לעשוק אותנו, כבר נמחל להם הפשע הזה? ממש
פה, זה היה סטארט-אפ אמיתי. אז אפשר בלי כל השטויות האלה, כי קצת לצום ולקרוא בתורה לא מנקה אף אחד ואחת. מה שהיה, כך מלמדת ההיסטוריה, הוא שיהיה, כבר שעה אחרי הצום. צדיק ורע לו, רשע וטוב לו.
צומו, תליינים, צומו
הנה, למשל הפוליטיקאים שלנו. הם לא מפסיקים לשנייה (גם בכיפור) לקדם אינטרסים של עצמם, אבל כלום לא קורה. על תקציב ביטחון מחלקים כאן מיליארדי שקלים, אך מי מהם נלחם כך על סל הבריאות? בפארסה הזו של הסל קובעים מי יחיה ומי ימות, לאיזה חולה תהיה איכות חיים בזמן מחלתו ולמי לא, ועד כמה שאני מתרשם, אלוהים שותק. כי לא ראיתי איזה דייר באגם הדרעק שקם וצעק "הלו, אין לכם בושה?". אבל זה בסדר. תצומו (מותר לכם לצפות ב-DVD), ולמחרת תמשיכו להחליט מי יחיה ומי ימות, וגם איך יחיה כי זה לא פחות חשוב.
טנקים עם מעיל רוח ונמ"רים זה חשוב, כי זה מציל חיי אדם. והחבר'ה מהדרעק באמת רוצים לדאוג להם. אבל השנה למשל ניפרד מעוד עשרת אלפים ניצולי שואה שילכו לעולמם. מי דואג להם? או שהם כבר הוגדרו בספרי התקציב כפסולת אנושית? הרי זו שאלת השאלות ביהדות: היכן היה השם בין השנים 1945-1939, כאשר הגזע היהודי כמעט נכחד, כאשר ילדים נטבחו. ויש בינינו עוד כמה אלפי שרידים שחוו את האירוע הקשה באנושות, אז אנחנו לא מחויבים לדאוג לרווחתם? שיהיה להם מה לאכול? כמה לירות לתרופות?
הדיירים של אגם הדרעק, בעיקר הצדיקים עם הכיפות, באמת חושבים שאם יצומו 26 שעות, זה ינקה אותם מהפשע הנורא של התעללות והתעמרות בחסרי ישע?
כסף צבוע
המנהיג שלנו, ביבי הגדול והנורא, מוצא מימון כדי לצבוע את שערו (בגוון כסף של הדגל האמריקאי, מאוד התרשמתי) לטיול בארה"ב, לצרף לטיול את שרה-אנטואנט, לסעוד עם הפטרון שלדון, כאשר באותה שעה ממש ניצול/ת שואה מחפש/ת עגבנייה לאכול. אלו סדרי עולם שהצום מנקה? והרי שרה-אנטואנט בקיאה בתנ"ך, היא הייתה סגנית-כלה בחידון, היא לא אומרת לבעלה המלך כלום? איראן זו הבעיה? איראן תביא עלינו שואה? כמה אזרחים כבר הרגו האיראנים? וכמה ניצולי שואה שכבר הייתה והם שרדו אותה, חיים כאן בעוני מחפיר? אבל אין בעיה, כי הצום ינקה הכל.
ראיתי שהגרמנים ממשיכים לכפר על מה שעשו בכסף. כנראה שהתורה מתירה, והם אפילו לא צמים (ולא מבטיחים שלא יעשו זאת שוב, אם רק יהיה להם צ'אנס) הם רק משלמים, כי אצל היהודים תמיד כסף יענה הכל. שכחתם את עגל הזהב? כבר אז היינו חולירות. אז הגרמנים מימנו לנו עכשיו שליש צוללת, משהו כמו 140 מיליון יורו. מאוד חשוב. אבל אף אחד לא חשב שסכוםכזה באמת יכול לפתור מצוקות של ניצולי שואה. וכאשר שאלתי איזה כלכלן בכיר, הוא ענה לי: אוי, אתה סתום, זה כסף צבוע. אז עניתי שזה נכון, אנחנו עם של צבועים.
חינוך יהודי נכון
היידה, הצום נכנס עוד מעט, ולא אכלתי את הארוחה המפסקת הראשונה שלי למועד קדוש זה. מה קורה בחינוך? נראה שהשר הרב פירון צם יפה לאחרונה, אבל איך זה משפיע עלינו? מתי כבר יפסיקו להרעיל אותנו עם נתונים סתומים על זכאים לבחינות בגרות? כמה צומות בשנה חייבים לעבור (יש לנו שישה, אי אפשר להוסיף?) כדי להחליט על תוכנית אב להחזרת חינוך מקצועי תעשייתי? כל הצעירים חייבים ללמוד בבתי ספר עיוניים כדי לקבל תעודה וללכת ללמוד משפטים במכללות? יש לנו כ-70 אלף עורכי דין ועוד מעט קט יהיו כאן 100 אלף. כמה בנאים ומכונאים עבריים יש? ואיך בדיוק ילמדו הפעוטות, כשיהיו 40 מהם בכיתה? פלא שכל תלמיד שלישי דפוק על ריטלין?
אני כבר בגן הייתי מתמכר, בגלל הלחץ. אבל תצומו, תצומו, בטח תגיעו לפתרון חשוב, שיגדיל את הכלכלה השחורה בחינוך. המערכת כל כך דפוקה, שכל תלמיד רביעי זקוק להשלמות ולחוגים, אבל זה עולה הון, ולאבא ואמא אין הון, כי הם צריכים לממן קצת חניוקים שרק לומדים תורה ומקפידים לצום שש פעמים בשנה, בגלל איזה בית מקדש שנחרב. מאז החורבן ההוא, כבר החריבו ושרפו אותנו עשרות פעמים, אבל אחד לא קם, ואף אחד לא צם בגלל זה.
הרבנים מהרבנות בטח צמים. ביומיום הם מתעללים ומתעמרים בציבור חילוני שמתעב אותם, אבל הם צמים ומתנקים מכל החטאים. למשל מהעובדה שאישה משולה בהלכות שלהם לפחות מכלב, אבל זה בסדר, צום מקדש את זה; מכל ההכשרים של בד"ץ ובח"ץ ויח"ץ שמייקרים את המוצר לפשוטי העם שצוו לרכוש רק אותם, אבל הצום ינקה כי מבקשים סליחה ומחילה, ומתפללים בקול גדול: געוואלד, אלוהים, געוואלד.
איור: ליאב צברי
אלוהים, תן לנו כוח להמשיך לשדוד את הציבור; תן לנו כוח להמשיך להחליט מי הוא יהודי ומי הוא לא; תן לנו כוח להמשיך להחזיק מאות אלפי אנשים בגטאות של תורה, רק כדי שלא ייחשפו רחמנא ליצלן לציבור החילוני הטמא, ויבינו שמנצלים אותם כאן לאלקטורט שהולך אחרי הרב לקלפי; תן לנו כוח, אבא, להמשיך לרמות בכוייללים במספר התלמידים, כדי שתהיה ברכה כלכלית מהחילונים הטיפשים שישלמו לנו, רק שנהיה בשקט;
תן לנו כוח, אבא, להמשיך להתנגד לגיוס לצבא הטמא, ולהמשיך לחיות כטפילים. אז מה אם בזמן המקרא היינו כולנו חיילים? זה היה אז. היום אנחנו צמים וזה מספיק. וזה החינוך האמיתי שאבא ואמא חייבים להקנות לילדיהם: לא צריך לצום. תאכלו כדי שיהיה לכם כוח, כדי שתוכלו לגדול ולעבוד ולממן בני תורה. בדיוק כפי שאבא אמא עושים, כי אין להם ברירה. מדוע אין להם ברירה? כי המנהיגים שלהם מכרו אותם בזול. זה מה יש, וצום לא ישנה את המצב. גם לא כל נדרי.
יזכור. אתם זוכרים?
בבוקרו של יום כיפור מתפללים את תפילת "יזכור". אבא שלי ז"ל, שהיה חילוני מתוך אידיאולוגיה, והקפיד לומר לי שהחניוקים עושים צרות לא פחות מהאויבים, היה הולך לשמוע את התפילה, לזכרה של אחותי, איריס ז"ל. הוא לא היה מתפלל, רק מאזין. זה היה הקשר היחיד שלו להלכה. כשהלך לעולמו, ניסיתי לכבד את זכרו בשמיעת התפילה. אבל נגעלתי מהאווירה המזויפת של בקשת המחילה, אז חדלתי.
אז יש תפילת "יזכור", נו, יופי. אנחנו זוכרים גם את הנופלים? אנחנו זוכרים מה היה כאן בכיפור לפני 41 שנה? אנחנו ממש לא. אני זוכר, כי כאשר אבי חזר מבית הכנסת, לקחו אותו למילואים. אבל לא הפנמנו כלום מהיום ההוא, מהמלחמה ההיא, אנחנו זחוחים כתמיד. אומרים שהיו נסים וכך ניצלנו.
לפני פחות מחודשיים הייתה כאן מלחמה. אנחנו זוכרים אותה? נפלו כאן לוחמים ונהרגו אזרחים, כולל פעוט בן 4 וחצי. זוכרים? זה קרה ממש לא מזמן,
כבר שכחתם, הא? אבל המנהיגים שלנו שכחו. התורה שלהם היא אחת - הסקרים. ואלו גורסים שאפשר להמשיך כרגיל. לא צריך לתקן מחדלים, להשקיע ביישובי עוטף עזה למשל, אם אפשר להשקיע במועצה אזורית הר חברון. כי שם גרים דתיים ומתנחלים, והם יהודים הרבה יותר חשובים, אולי כי הם צמים בכיפור וגם בשאר הצומות. ובקיבוצים בעוטף עזה, כנראה לא צמים מספיק, אז אין להם רבי שידאג להם, או איזה מוישה גפני ויעקב ליצמן, או אריה-צדיק-זכאי-תמיד (הוא גם צם. ענק, אני חולה על אריה), ממש געוואלד.
ח"י שקלים לתרומה
אופס, קיבלתי מסרון מאיזו עמותה שרוצה ממני 18 שקל לארוחת חג לעניים. רגע, בואו נעשה חשבון: תקורה לעמותה מהתרומה, שווה שליש. כן, עובדים שם אנשים שמתקשרים אלי וכאלה, הם מקבלים שכר, לא? אז נשאר 12 שקל לאבות המזון החיוניים לצום. איזו ארוחה אפשר להתקין ב-12 שקל? אולי ארוחת גורמה של תפו"א ובצל ממולאים בקינואה, ברוטב מים פושרים. ממש ישביע עניים בארוחה מפסקת. בטוח, אין ספק בכלל. גם נבחרי הציבור שלנו מאגם הדרעק אוכלים רק את זה. אני באמת מתפלא שבשנת תשע"ה הזו הם עוד לא עדכנו את שכרם, כי הם עובדים נורא קשה על התקציב עכשיו, מדפיסים כסף.
ונעבור לפרסומות
ואחרי הצום, אחרי שכולנו נזכה למחילה, אומרים בהסתדרות שייצאו לשביתה כללית במשק. אני אוהב שביתות, כי אז לא עובדים בעירייה ואין דוחות חנייה. ממש כיף. מהשביתה הזו יוסיפו לעובדים שלוש לירות ליום, ומנהיגי העובדים יציינו עוד הישג.
אני למשל מתמוגג מהפרסומות של חברת חשמל. לא ידעתי שעבודה עם חשמל כל כך סטרילית ויפה לעין. והחבר'ה שם עובדים בשביל פרוטות ממש, בגלל זה החברה בגירעון של מיליארדים. כי אם לא היו משתכרים פרוטות בעבודת קודש זו, היה הגירעון מאות מיליארדים.
אז אני רק שאלה לפני כיפור לחשמלאים: כבר התקשרתם לישיש בן ה-94 בירושלים, שסבל מכם בינואר האחרון, כאשר התברר שאתם לא דומים לכלום? אתם זוכרים את ינואר? כאשר לא הצלחתם לתקן הפסקת חשמל במשך שבוע? כי לא ראיתי אזכור לזה בפרסומות לפני יום כיפור, אולי כי לא כל עובדי החברה צמו.
מזל שהיה צה"ל שפתח צירים עם נגמ"שים. במשטרה לא חשבו על זה. איך אפשר לחשוב כאשר לכל מפקד שלישי יש איזו מאהבת או שתיים? או שהוא סתם מטריד שוטרת? וואלכ זה עול על הראש, איך אפשר לחשוב ככה?
אז לפני שיו"ר ההסתדרות, אבי ניסנקורן, יהיה עאבדאי בשביתות כדי להביא שלוש לירות ליום לעובדים שמשתכרים שכר מינימום, נראה אותו נאבק בוועד העובדים של חברת החשמל (ששכר העובדים בחברה הוא שחיתות). אגב, גם את הדיונים של חברי הוועד לא ראיתי בפרסומות.
לקראת יום כיפור הבא
אומרים לי שמחליטים מי לחיים ומי לא, רק בסוכות. הציפייה עלולה להרוג אותנו. כל כך הרבה סטרס, למה ככה? אבל אם נשרוד, בואו נראה מה עושים הלאה.
>ממשיכים להתעלל בקשישים חסרי ישע. אל תקומו בשבילם באוטובוס, אל תסייעו להם לחצות מעבר חצייה. אל תילחמו את מלחמתם הצודקת בבירוקרטיה המסואבת בקופות החולים למשל. תנו להם למות בשקט, ואל תביטו בדמעות הזולגות מתסכול, זה מדכא. ואתם הרי מתחפשים למדוכאים רק ביום אחד.
>ממשיכים למחות נגד השלטון המושחת בקול גדול. אבל לא לצאת לעצרות מחאה סתם, רק אם אייל גולן מופיע, או שלמה ארצי ושלום חנוך.
>ממשיכים לפזר את הכסף הציבורי, אך ורק למקורבים של השלטון המושחת.
>ממשיכים לדבר על איראן, כי אין איום אחר על שלומנו.
>תקנו דירות במע"מ אפס, ותאמינו שההוא, נו ההוא ששכחתי איך קוראים לו, הוא האלטרנטיבה שלכם לשלטון.
>אל תחלו, כי תמותו. אין כסף לסייע לכם. אז דיר באלקום.
>תשתתפו בסקרים ותגידו שאתם שבעי רצון מביבי. כי אין עוד מלבדו, אולי שרה־ אנטואנט. אבל הרי אתם פוחדים ממנה, נכון?
>תגנבו, תעשקו, תרמו, תתעללו (אפשר גם בקטינים), תאנסו (תגידו שזו עלילה), תנאפו (מומלץ - רק עם גרים וגרות. ואהבת את הגר, לא?).
>ורק בכיפור הבא תקנו מקום בבית כנסת, תצומו, תתפללו ממש חזק, תחבקו את סידור התפילה, והכל יהיה בסדר. כי מחלו לכם. הרי זה עובד בכל שנה. ?