כמה זמן כבר עבר מתחילת הצום? זה הכל? ועכשיו? ועכשיו? בואו נגיד שאני לא הסמכות הדתית הגבוהה ביותר שניתן למצוא בסביבה, ויחד עם זאת אסתכן ואומר שאני לא מבינה איך מישהו חשב שזה רעיון טוב לעשות חשבון נפש כשמונעים ממך מזון. בשעה ה-23 אתה תגיד הכל רק כדי להיחתם בספר הנכון וזה בכלל לא משנה מה כוונת לבך האמיתית.
פלא שאנשים מסירים את הכיפה הלבנה הגדולה שלהם ברגע שהם יוצאים מבית הכנסת ודוקרים את האדם הראשון שלא נראה להם בכביש? אני יודעת שזה לא היום להיות קטנונית. אני באמת רוצה להאמין באמונה שלמה שכל מי שמכבד את היום הזה - אם ככה ואם אחרת - מבקש למחוק את כל מה שהיה, להתחיל שנה חדשה עם דף חלק.
השאלה היא מה גורם לנו ללכלך אותו מחדש כל כך מהר? אמא שלי לימדה אותי שלא הולכים לישון כועסים - חייבים לפתור את הריבים הקשים באמת כמה שיותר מהר, כדי שלא נתמלא בסחי שחור שיציף אותנו ויעיב על כל שאר הדברים בחיים שלנו. זה כלל טוב, חכמה אמא שלי. זו הסיבה שאני לא סוחבת יותר מדי סליחות ליום כיפור. בינינו, גם ככה 80% מההיעלבויות שלנו נוצרות משילוב של ימים משובשים, טמפרטורה גבוהה ויציאה כללית מפרופורציות. קשה להודות בזה, אבל אנחנו לפעמים פשוט נהנים להיעלב, זה מכניס לנו דרמה לחיים ולעתים מצליח לגרום לאחרים להתפתל מולנו.
צילום: קובי גדעון, פלאש 90
לכן, ברשותכם, אני אחסוך מכם את רשימת הסליחות הפרטית שלי ואציע רשימה ציבורית שלמי שכלול בה אנחנו כחברה חייבים בהתנצלות. נכון, אי אפשר להשתמש בהודעות קבוצתיות בוואטסאפ במקרים הבאים, אבל בכל זאת נעשה מאמץ.
מתושבי הדרום
נו, מה כבר אפשר עוד להגיד? כבר 14 שנים מתנצלים בפניכם. בעיתונים, בשיחות מול אלופים ואנשי הדרג המדיני שטורחים לבקר אתכם כשמתחמם וב״חיבוקים״ ששולחים לכם מהמרכז ומהצפון בכל מיני ירידים חד-פעמיים נחמדים כאלה. זה לא מספיק. כמה עצוב שאתם ואנחנו יודעים שגם בשנה הבאה אנחנו נתנצל בפניכם. פעם בכמה זמן יוצא לציבור גדול יותר של אנשים להבין מה עובר עליכם כבר כל כך הרבה זמן, ואנחנו רוצים למות מבושה.
מה שווה ההתנצלות אם ידוע מראש ששום דבר לא ישתנה? כמה אנשים יכולים לישון הלילה בשקט אחרי חשבון נפש מעמיק שבחן ובדק ומצא שאתם הייתם במחשבותיהם והם ניסו באמת ובתמים להביא לכם שקט הביתה. לא הפוגה, לא רגיעה - שקט. גם במקרה הזה, כמו באירועים רבים אחרים בחיים שלנו, הכל שאלה של ציפיות. אילו רק היו מפסיקים להבטיח לכם ששקט הוא דבר בר השגה בעתיד הנראה לעין, יכול להיות שלא היו צריכים להתנצל כל כך.
מהקשישים
כולכם עברתם משהו בחיים, כולכם בניתם את המדינה הזאת, ולנו לא נותר אלא להשאיר אתכם לעליבות השנים המאוחרות של חייכם. הרי אנחנו לא נהיה מבוגרים לעולם - אנחנו נהיה צעירים וחיוניים לנצח! תעבדו באבטחה, תעבדו בניקיון, תחפשו קצת פחיות באשפה וכך אולי תוכלו לשרוד עוד יום, ואנחנו נספר לעצמנו שמי מבינינו שידאג לעצמו - יסתדר. לשם שינוי, חלק מהתקציבים שהובטחו לכם במשך שנים מתחילים לזוז לכיוונכם, ויש לכם אפילו שר בממשלה שנראה שפועל לא מעט לטובתכם, אבל בואו נודה באמת - הכסף הוא קטן גם במשרד שלו וגם בכיס שלכם. גם השנה חלקכם ייאלץ לבחור בין אוכל לתרופות, גם השנה חלקכם יאבד את קצבת הנכות שלו, כי עכשיו הוא נחשב קשיש והרי אין כפל מבצעים וגם השנה לא תהיה לכם ברירה אלא להילחם על הזכויות שלכם, כי כל הזמן ינסו להעלים מכם מידע. סליחה.
מהלהט״ב
הנה עברה עוד שנה, כל העולם מתקדם ורק פה אתם נשארים תועבה. אנחנו התועבה.
מכולם
כל הערבים טרוריסטים. כל המסתננים אנסים. כל השמאלנים בוגדים. כל הימנים פאשיסטים. כל הקפיטליסטים חזירים. כל הסוציאליסטים משוגעים. כל הפוליטיקאים מושחתים. כל התשקורת עוינת. כל הנשים זונות. כל הגברים כלבים. די כבר! אם במשך 25 שעות אנחנו מצליחים להעמיד פנים כאילו יש לנו סבלנות לאנשים שמסביבנו, אני בטוחה שאנחנו יכולים להשקיע עוד קצת מאמץ ובשאר ימות השנה להצליח לא לקלל אותם ולשנוא אותם עד חורמה. לא חייבים לאהוב את כולם, למדתי את זה בדרך הקשה. לא חייבים להסתדר עם כולם ולהיות השכנים הכי טובים בעולם, רובוטים מנות־ קים רגשית או צבועים עד העצם, אבל גם לא חייבים להסתובב עם עשן שיוצא מהאוזניים כל הזמן. זה לא בריא.
מעצמנו
מדי פעם צריך גם לדעת מתי אנחנו מחמירים עם האנשים שצריכים לסבול אותנו למשך הזמן הארוך ביותר - אנחנו בעצמנו. זה אולי היום הרשמי לענות את נפשותינו, אבל בתחום הזה אנחנו עושים עבודה לא רעה בכל ימות השנה. לפעמים, כך מתברר, קל יותר לסלוח לאחרים מאשר לעצמנו. מזל שמחילה היא חלק כל כך משמעותי מסוף השבוע הזה. כפרה עליכם, חתימה טובה.