"היום אני יודע שאנחנו בכלל לא מבינים אותם (את הערבים). אם אנחנו רוצים להבין אותם, צריך להכניס את אחמד טיבי (כדוגמה) למחקר באגף המודיעין"; "אנייושב שם (בישיבות הממשלה) ושומע שטויות של גולדה ודיין ושרים אחרים, ואני לא מתעסק בזה בכלל".
אלו שני ציטוטים מראיון גדול שנתן מי שהיה ראש אמ"ן במלחמת יום הכיפורים, האלוף (בדימוס) אלי זעירא, לאבירם ברקאי. הראיון המקוצר מופיע ב"ידיעות אחרונות", ואילו הראיון המלא יופיע בימים הקרובים בצורת ספר: "משק כנפי הטעות. מסע עם האלוף זעירא אל מקורות הערכת המודיעין טרם מלחמת יום הכיפורים".
הספר יוצא על ידי המכון החדש "לחקר המודיעין והמדיניות" של המרכז למורשת המודיעין (מל"מ). בחרתי להתמקד בציטוטים שהבאתי כי דווקא בהם ניתן למצוא בשיא התמציות את שורשי המחדל המודיעיני. כי זה מה שאומר לנו זעירא, למעשה: "אין לנו במחקר המודיעיני 'ראש ערבי'. לכן בואו ונכניס אליו 'ראש' כזה, נניח כמו אחמד טיבי, אז נבין את הערבים, ולא נטעה כמו שטעינו לפני יום הכיפורים".
אם זה הלקח של זעירא, אזי ניתן להגיד עליו: "לא למד דבר ולא שכח דבר". כי האמירה שלו על "הראש הערבי" נראית לכאורה מצודדת ונבונה, אך היא מוטעית לחלוטין. למה? ראשית, אילו הייתה נכונה, כי אז הנשיא אסד, שכחודש לפני פרוץ המרד העממי נגדו הכריז שאצלו בסוריה לא תהיה תופעה של "כיכר תחריר" משום שהעם אוהב אותו, בוודאי ניחן ב"ראש" ערבי-סורי של רופא עיניים משכיל. זה עזר לו?
זעירא, עדיין יהיר. צילום: פלאש 90
מסביב לשר גדעון סער הייתה עדת עיתונאי חצר שידעה, לכאורה, על כל מהלכיו ומחשבותיו וכוונותיו. והנה, השר מודיע על התפטרותו, ואיש מהם לא ידע, לא ניחש, לא שיער. הפתעה טוטאלית. כל כך הרבה "ראשים" יהודים ישראלים היו כאן. נו, אז מה?
כל חודש מתפרסם המדד. כעשר חברות כלכליות, המצוידות במיטב הנתונים ומכירות את אנשי הלשכה הסטטיסטית ודרכיה, מפרסמות תחזית למדד יום לפני פרסומו. כמעט תמיד רובן טועות. למה? אני יכול להביא מאות דוגמאות. מובן שטוב לשמוע דעת "ראש" שחושב על פי תרבות היריב שלך, אך זאת אך ורק עוד "ידיעה", עוד "הערכה", הנתונות לביקורת מדוקדקת.
שנית, צריך הרבה מאוד דברים על מנת לגבש הערכה מאוזנת ושקולה (שאף היא לא בהכרח תהיה חפה מטעויות), אך דבר ודאי אחד אסור שיהיה בהערכה: שחצנות, יוהרה, "שורה תחתונה". וגם עכשיו, כמו לפני 41 שנה, השחצנות לא נטשה את זעירא. הוא מדבר על "השטויות" של גולדה, דיין ושרים אחרים (מן הסתם יגאל אלון וגלילי).
דהיינו, הם הטיפשים, ואני החכם המבין עד כמה הדברים שלהם לא נכונים. והייתה שחצנות באגף המודיעין בקרב קבוצה קובעת קטנה בראשות זעירא (ודרך אגב, כולם מבריקים וידענים וחכמים!), שחצנות מזלזלת באחרים, שחצנות שאטמה את חשיבתם. כלי העבודה החשובים להערכת המודיעין לא היו בארגז הכלים ב-1973: הספקנות, הפתיחות והיכולת לשאול שאלות כמו בהגדה של פסח.