למחמוד עבאס נמאס. 21 שנים של מו"מ וניסיונות להחיות תהליכי שלום גוססים לא הניבו כמעט דבר בדרך להקמת מדינה פלסטינית. הוא נשא ונתן עם שישה ראשי ממשלה ישראלים, תוך דבקות בדוקטרינה של פתרון הסכסוך בדרכי שלום; כל אשר השיג לעצמו זה שליטה מלאה ב- 3% מהגדה (שטחי איי), וחלקית ב-37% (שטחי בי), כאשר בשטחי הרשות ישראל עושה ככל העולה על רוחה מבחינת חופש פעולה ביטחוני ("כיבוש" בפלסטינית) והרחבת ההתנחלויות.

הנשיא הפלסטיני נתן ביטוי לתסכולו בנאומו בעצרת האו"ם ב-26 לספטמבר, ובו פנה לשני קהלים שמעניינים אותו כעת: הקהילה הבינלאומית ודעת הקהל הפלסטינית. בכיר ברשות שיתף אותי בתוכניות הצמרת הפלסטינית - להפוך את הקמת המדינה הפלסטינית בגבולות 67', עם חילופי שטחים מוסכמים ומזרח ירושלים כבירתה, לנושא שיוכרע בזירה הבינלאומית. המנהיגים הישראלים הם "אליביסטים" סדרתיים בעיני הפלסטינים כשכל פעם עולה תירוץ חדש כדי למנוע התקדמות: סידורי ביטחון מונעי ריבונות, הרחבת ההתנחלויות למען גידול טבעי, הכרה במדינה יהודית וכו'.

לדעתם, מי שקובע בישראל הם 350,000 מתנחלים המפנים אקדח לרקה של כל ראש ממשלה ישראלי מאז יצחק רבין. הפלסטינים מעודדים מהתגובות הבינלאומיות ליוזמתם להביא לסיום הכיבוש בתוך שלוש שנים. היחידות שסירבו הם ארה"ב וישראל. לדעתם, בעולם של תלות הדדית וקואליציות בינלאומיות, ארה"ב תצטרך עם הזמן ליישר קו עם אירופה, רוסיה וסין, ועם העולם הערבי. בו זמנית מחזק משטר הפת"ח את מעמדו בעזה מול חמאס, באמצעות תיווך מצרי פעיל, ועל פי הסכמה שהושגה ב-25 בספטמבר בקהיר.

אובמה. צילום: רויטרס

מצרים של א-סיסי הפכה למשענת החשובה ביותר של המדיניות של עבאס, כפי שהיה בימי מובארק וערפאת. נתניהו מתייחס בזלזול ל"בינאום" של פתרון הסכסוך, ונסמך על המשענת האמריקאית. הוא שוגה. ארה"ב של אובמה לא תתנגש עם בעלות בריתה במו"מ עם איראן ובמלחמה נגד דאעש כדי שישראל תוכל ליישם את מדיניות ה"התנחלויות תחילה". אחרי הבחירות לקונגרס ב-4 בנובמבר, הממשל האמריקאי לא יחזור לנהל את התהליך, אך ייתן דרור לאירופים, בעיקר צרפת, בריטניה וגרמניה, להוביל את פתרון התהליך.

במסדרונות משרד החוץ הצרפתי מתגלגל רעיון של מו"מ לפתרון הסכסוך הישראלי־פלסטיני על ידי חמש המעצמות הקבועות + גרמניה, בדומה למו"מ האיראני. בינאום תהליך השלום הוא פונקציה של קונצנזוס עולמי ערכי ופוליטי, שלפיו הכיבוש הוא ניאו־קולוניאליזם, לפלסטינים מגיעה מדינה על בסיס גבולות 67', ולישראל בתנאים אלה הזכות לסידורי ביטחון וסירוב לזכות השיבה. ישראל של נתניהו הביאה זאת על עצמה.

היא עדיין יכולה לנסות להחזיר את קביעת גבולה ועתידה לידיה על ידי ניהול מו"מ ריאלי עם הפלסטינים. אך במציאות הנוכחית נהיה עדים ככל הנראה בעתיד לתהליך שיביא לשחזור תוכנית החלוקה של 1947 , רק הפעם עם הסכמה ערבית וסירוב ישראלי.

הכותב הוא מייסד שותף במרכז פרס לשלום ומייסד תנועת "יאללה מנהיגים צעירים"