במסגרת שיתוף הפעולה של שיבא ובתי החולים המובילים לטיפול בסרטן, נפגשנו כל מנהלי בתי החולים ב-M.D. ANDERSON בסיאול, בירת קוריאה הדרומית, בכנס שמטרתו לסגור פערים בין בתי החולים בתחום הפתרונות המתקדמים האישיים לטיפול בסרטן.
המארחים קשרו את הכינוס עם חנוכת המרכז הרפואי לטיפול בסרטן של אוניברסיטת יונסיי, ואני חייב לומר שיצאתי נפעם מהביקור. פגשתי מעוז של טכנולוגיות רפואיות מתקדמות, אנשי צוות מדהימים,פעילות שאינה נפסקת ורופאים שבודקים חולים במרפאות גם בשש בערב, בלי לברוח לבתי חולים פרטיים.
ההלם שליווה את ביקורי התגבר כאשר למול עיני הזדקרו בנייני הפאר הענקיים המכילים את הנהלות תאגידי-העל הדרום קוריאניים, שאת מוצריהם רואים כמעט בכל בית בישראל והיקף עיסוקיהם חובק עולם.
בית חולים בצפון קוריאה. צילום: רויטרס
יכולתי לדמיין את הפעילות הערה המתקיימת בהנהלות תאגידי-העל הללו, כאשר כל אחד מהם בונה ומייצר מיליוני מקומות עבודה, אחראי לפעילות עסקית ענפה עם רווחים ותורם לכך שהתל"ג לנפש עולה משנה לשנה, ומאפשר למדינה למלא את חלקה בתחומים החברתיים החשובים: ביטחון, חינוך ובריאות.
קוריאה הדרומית מונה 48 מיליון תושבים, אך כלכלתה מדורגת במקום ה- 13 בעולם. אף שהיא סובלת ממיעוט במשאבים טבעיים וצריכה לייבא מקורות אנרגיה וחומרי גלם לתעשייה, הכלכלה במדינה צומחת בקצב של 4.3% בשנה, והיא נחשבת למעצמה בתחום טכנולוגיית המידע.
היסודות שעליהם בנויה דרום קוריאה, מזכירים את עיקרי תורתו של קונפוציוס (הדומים מאוד לערכי היהדות) - עקרונות מוסר וצדק, לכידות חברתית, סולידריות ועזרה לנזקקים. ערכים אלה משולבים בחריצות, עשייה, יזמות וחתירה בלתי פוסקת להעמקת החינוך ורכישת השכלה.
כל אלה יצרו את ההצלחה המדהימה והראויה של קוריאה הדרומית. כאשר מישהו בקוריאה הדרומית נזקק לשירות רפואי, מעבר ל-5% השתתפות עצמית כמעט הכל מכוסה על ידי המדינה, כמעט בלי תורים ובאיכות רפואית גבוהה שניתן אך להתקנא בה.
קוריאה הדרומית גם משווקת את עצמה כמעצמה לתיירות רפואית. מדי שנה מגיעים אליה בין 13 ל-21 אלף תיירי מרפא, וכדי לעודד את הענף החליטה הממשלה להעניק פטור מלא ממס לטיפולים רפואיים לזרים. ואידך זיל גמור.
# # #
כמו כל תייר בקוריאה הדרומית ביום השלישי אתה נלקח לאזור המפורז (DMZ) וצופה לעבר הלא נודע: קוריאה הצפונית. נראה שהניסוי שנעשה לפני כ-66 שנה, שבו נחצתה קוריאה לשניים, חייב ללמד אותנו, הישראלים, פרק חשוב ומאלף.
בניסוי האמור נולדה לאוויר העולם קוריאה הצפונית, שהיא, בניגוד לדרום, מדינה מרקסיסטית שאימצה את אידאולוגיית הג'וצ'ה תחת שלטון "דמוקרטי" עריץ. בהתאם לאידאולוגיה זו, מסתמכת המדינה המונה 25 מיליון תושבים רק על עצמה.
המשק כמעט אוטרקי, מרכזי, אין בו יוזמה פרטית, אין תאגידים, והרגולציה המרכזית, שהיא למעשה דיקטטורה הנשענת על צבא, שולטת בכל. הבנקים מיותרים, אין תעשייה, אין עשייה וכמובן שאין צמיחה.על מערכת הבריאות בקוריאה הצפונית ידועים הפרטים הבאים: בביקור לרגל חנוכת בית חולים חדש בפיונגיאנג הצהיר הנשיא, קים ג'ונג און, כי "בית החולים יאפשר לתושבים להיות מאושפזים בתנאים מפוארים ובנוחות במסגרת הסוציאליזם ובבריאות טובה".
מילים לחוד ומציאות לחוד. בפועל, התנאים הסניטריים בבתי החולים הממשלתיים איומים, הציוד הרפואי הרוס, קיים מחסור חמור בתרופות, ויש שימוש גובר והולך בתרופות המיוצרות במחתרת על ידי תושבים.
רק 6% מהוצאות הממשלה מוקצים לבריאות. בתי חולים הפסיקו את השימוש במכשירי אק"ג ורנטגן, משום שהם אינם מסוגלים לתחזקם או להשיג עבורם חלקי חילוף. תופעות של שיחוד רופאים באוכל, סיגריות וכסף בתמורה לטיפול סביר ומהיר הן מחזה נפוץ.
מעמדת התצפית המתוירת התבוננתי ארוכות במשקפת לעבר קוריאה הצפונית, וכמובן שיכולתי לראות רק מעט מכלום. פרט לעיר המפעלים שמפעילה קוריאה הדרומית עבור הצפון - הכל ריק. התיירים הבודדים המורשים לבקר ממש במדינה יכולים אולי לראות יותר, אבל גם זה מן הסתם חושף טפח ומכסה טפחיים.
# # #
כשחזרתי מהביקור בקוריאה הדרומית מלא רשמים ומשוכנע שמדובר במדינה עם עתיד, בהשוואה לישראל, שהיא מדינה עם הרבה עבר, יכולתי להפנים את מסר חלוקת קוריאה. אנחנו כישראלים גאים בעשייתנו ב-66 שנות קיומה של המדינה. אני משוכנע שלכולנו עדיפים אלף מונים חופש העיסוק, חופש הביטוי, פיתוח, שגשוג כלכלי, שלטון תאגידים נבון, בנייה ועשייה, על פני אסטרטגיית הג'וצ'ה שדרדרה את קוריאה הצפונית למצבה העכשווי.
האם נוכל להפנים את המסר הזה בישראל של היום, ישראל שאחרי המחאה החברתית, שיצרה בומרנג אנטי־עשייתי? האם נוכל לנער את המיעוט הצעקני ובעל השליטה במילים הכתובות, המושך לכיווןהמרקסיסטי? האם נוכל לנסות לשכנע את הפוליטיקאים ומקבלי ההחלטות כי אין ברכה בדרך זו?
האם נוכל, במקום שוויון מזויף ופופוליזם זול, להתמכר לעשייה, לייצור, לבנייה ולביצור הארץ, לתת למוחות היהודיים לפרוח ולא לדכא את היצירתיות ואת יכולת ההמצאה? האם נוכל לטפח אוטו-רגולציה של ארגונים במקום עודף רגולציה, שהוא למעשה דיקטטורה של פקידים? האם נוכל להקטין את המשפטיזציה המדכאת כל יוזמה ובולמת כל עשייה?
האם נוכל להתגבר על חוסר הפרגון לכל עשיר ומצליח ונפסיק לחולל סביב נביאי השקר החוזרים על ססמאות שוויוניות מזדקנות, שאבד עליהן הכלח יחד עם ברה"מ לשעבר?
רק עשייה, החזרה של משקיעים, יצירה ופיתוח, יחזירו אלינו משאבים נדרשים ויאפשרו לנו להשקיע בנוסף לביטחון גם בחינוך, בחיזוק הטכנולוגיה ובבריאות הציבור, שאין לה תחליף גם בימי שלום - לאחר שכולנו ראינו אותה במיטבה בזמן מלחמה.אנחנו חייבים להתעשת, לחזור לעצמנו, לבנות ולפתח את מדינתנו, כי פשוט אין דרך אחרת וגם אין לנו מדינה אחרת. קוריאה הצפונית אינה הכיוון הנכון.
הכותב הוא מנהל המרכז הרפואי שיבא, תל השומר