איזה מזל יש לממשלה שהחשבונית שפורסמה אתמול ברשת הייתה של קנייה בחנות בברלין. איזה מזל יש לפקידי האוצר ולשר העומד בראשם שהטרנד החדש של הגירה הוא דווקא לגרמניה. כי כך הם שוב יכולים לסובב את העניין למלחמה בין בני אור ובני חושך, בין הציונים האמיתיים שאנחנו, אלה שחיים פה, לבין בני החושך, שהעזו לא רק להגר, אלא גם לברלין! וכך, בכסות צדקנית של אין לנו מקום אחר, אפשר להתחמק שוב מהשאלות החשובות באמת.
למען הסר ספק, אין לנו מקום אחר. ברור שגם מי שבחר להמשיך את חייו, לתקופה כזו או אחרת, מחוץ לגבולות המדינה, עושה זאת ברגשות מעורבים, בידיעה שזו מולדתו ושהוא משאיר מאחוריו משפחה אוהבת, חברים שמתגעגעים ושפע של רגשות סותרים וגועשים. רוב האנשים לא עוזבים בלב עולץ וזהו. הגירה היא לא צעד קל, גם אם איננה פליטות. וזכותם של אזרחי ישראל להחליט שנשבר להם מהטירונות המתמשכת שהיא החיים פה. ומותר להם - אפילו שזה כואב ומעצבן ומרגיז ודורך לנו על כל היבלות ומכווץ את הלב - מותר להם להזכיר לנו במה המקום החדש שלהם טוב יותר מהמקום שבו אנחנו נשארנו.
הגירת הצעירים היא אולי לא שאלה, אבל הן המהגרים והן הנשארים זכאים לתשובה. מה מתכוונת הממשלה לעשות על מנת לשנות את המציאות שממנה בורחים אנשים צעירים ומשכילים. לא מדובר רק במחירי המילקי. מדובר כמעט בכל תחומי החיים. הדיור יקר, החינוך גרוע, המשטרה חלשה, בתי החולים מלאים, קופות החולים קורסות, חבילת חיתולים ותחליף חלב אם עולים הון תועפות, כוס קפה הגון עולה קרוב לשעת עבודה בשכר מינימום, הדואר לא מתפקד, אין אחיות בטיפת חלב, הביורוקרטיה מסובכת, המע"מ בשמיים והשכר באדמה. ועוד ועוד ועוד. אבל מענה רציני וענייני לדברים האלה - אין.
"הן המהגרים והן הנשארים זכאים לתשובה". צילום: מרק ישראל סלם
היה את הפוסט הזועם שפרסם שר האוצר בעמוד הפייסבוק שלו לאחר פרסום הסדרה "היורדים החדשים" בערוץ 10 , והיה את דורון כהן, לשעבר מנכ"ל האוצר, שהאשים את מפרסמי חשבונית המילקי במניפולציה, אבל מענה ממי שהיה אחראי עד ממש לא מזמן למה שהבריח את מוחי המילקי - אין.
גם שיטוט אקראי ברשת מגלה: אולי לא טוב לנו, אבל עדיף שלכולנו לא יהיה טוב מאשר שמישהו יעזוב. ועוד לגרמניה. ההתייחסות הצינית שהופכת את היורדים לבוגדים ולעוכרי ישראל במקום להעניק התייחסות רצינית לבעיה היא בסך הכל ביטוי לאופן שבו מתייחסים אלינו ביומיום. הנה, ראו את שר האוצר. בשבת אחר הצהריים לפני כמה שבועות כינס כתבים וצלמים סביבו כדי לשאת את דברו לאומה.
לאחר ביקורת עזה התנצל בישיבת סיעתו באומרו: "לא הייתי צריך לגרום לאנשים לחלל שבת". כאילו ששבת היא רק עניין דתי. באטימותו כלל לא הבין שלא חילול הקודש הוא העניין, הרי שומרי המצוות ממילא אינם עובדים בשבת, ומן הסתם גם לא היו בין העיתונאים המוקפצים אל ביתו. מי שהוקפצו לשם הם סתם אנשים שעובדים קשה כל השבוע ונאלצים כנראה להסכים לעבוד קשה גם בשבת כדי לגמור את החודש. לא הקודש חולל, אלא מנוחת אחיו העבדים; מנוחתו של האיש העמל, שבקלות, במעט מחשבה ותשומת לב - ניתן היה לא להטרידה.
שר האוצר ועמיתיו לממשלה יודעים שהרגשות הלאומיים כאן חשופים וקל מאוד לשחק בהם, ולכן בכל הזדמנות יזכירו לנו כמה זה ציוני להישאר פה, כמה עלוב זה לעזוב, וכמה בוגדני זה לשבת בברלין. הגיע הזמן שיפסיקו לנצל את רגשותינו העמוקים למדינת ישראל וכך לרכוב על גבנו, ויתחילו לספק תשובות ענייניות לשאלות מורכבות.
הכותבת היא העורכת הראשית של התוכנית "מה בוער" בגלי צה"ל