היה יותר מדי ביבי בתקשורת של סוף השנה ותחילתה. מנאום הכלום באו"ם עד ראיונות הגננת המתיילדת בכל הערוצים. "נאום בנוי לתלפיות", בלשון האירוניה העייפה של אמנון אברמוביץ'. הבון־טון הכללי היה שבמצב הקיים ביבי איננו הפתרון.

תמצות תגובת יונית לוי אמור להיות "טרחנטריש נמאסת", אלא שהמולת הטרטור התקשורתי שלו והרכילות הפוליטית שניתזה לכל עבר, כיסו על כך שגם ביבי איננו הבעיה. הוא רק מסך העשן. הוא רק הקצף העכור על זרם המעמקים האפל של הרבנות המיליטנטית של הבית היהודי. הם הבעיה.

ההשתלטות הזוחלת של רבני המתנחלים על מוסדות ממלכתיים, מהחינוך עד הצבא, היא הסכנה האמיתית למדינה חילונית דמוקרטית. ביבי, מרעיו וממשלתו הם המריונטות של הימין הדתי־לאומני. גזירות לפיד הן כסף קטן לעומת גזירות שליחי הרבנים בחינוך, באוצר, במשרד הפנים והחוץ ובשאר ענפי הממסד. אין לי דבר נגד חובשי הכיפות, כל זמן שמדובר בקטע שבין אדם לאלוהיו. מצדי שינשקו מזוזות או צפרדעים והלוואי שיהפכו להם או להן לנסיכות או לנסיכים.


חיילים מתפללים. התמודדות בין ערכים מנוגדים. צילום: מרק ישראל סלם

מילא נישוק מזוזה, טקס חביב שמסדר לנזקקים וו לתלות עליו תחושת קרבה למשהו חשוב, אבל תרי"ג מצוות שרובן מיני כישופים, זכר לאבותינו מתקופת האבן הקדושה בכותל והפרות האדומות בשדות בית לחם? הבעיה האמיתית היא הכפייה.

זו בדרך המלך והחוק וזו בחלקת לשון ובדרכי נועם. אגב, זכותם המלאה של רבני תנועות המתנחלים לשכנע אנשים שהם צודקים. מדובר בהתמודדות לגיטימית בין ערכים מנוגדים, אלא שהמציאות הפוליטית היא כיום עריצות הרוב. ככל שהם שולטים בתקציבים ובמשרות מפתח, כך הם כופים באמצעות מכבש בירוקרטי ומכונת תעמולה את ערכיהם. כלומר, את מצוותיהם.

כאשר מצוות התורה הופכת להיות חוק מדינה הלכה למעשה, הלכה המדינה, והחוק הזה כבר כולל בחובו מיהו יהודי, מיהו פטריוט, מיהו ציוני, ומי זכאי להטבות. האמת היא שבמבנה החברה הישראלית כיום, יש לרבנות המיליטנטית יתרון מובנה שהוא נכס אלקטורלי. למרבית החילונים בישראל אין רצון לחימה או בסיס מנטלי כדי לנהל מאבק אידיאולוגי על החילוניות כערך שאינו תלוי מדינה או לאום.

לעומת זאת, יש לא מעט פוליטיקאים שמוכנים למכור את נשמתם החילונית בעבור נזיד אינטרסים. אל תתאמצו לזכור ולספור. כל שרי ממשלות ישראל לדורותיהן הם רשימה מייצגת.

פעילות מיסיונרית במסווה של כור היתוך

התחום הבעייתי ביותר הוא צה"ל. פעם כור ההיתוך של עם ישראל, היום כור ההיתוך שמכשיר (תרתי משמע) את הדור הצעיר למלחמה בגויים באמצעות אלפי מיסיונרים בפועל או בכוח, בדרכי נועם ובחלקת לשון, בפקודות מטכ"ל ובפקודות הרבנות הצבאית - ואלה ממש לא אותן פקודות.

זחילת הרבנות הצבאית לכל סדק שדרכו ניתן לנהל פעילות מיסיונרית היא עובדה גלויה, והמטכ"ל חסר אונים. החיילים עוברים מכבסה מיסיונרית באמצעות הרצאות, שיעורים, הדרכות וסיורים, חלקם בחסות ארגוני הציונות הדתית שמחוץ לצה"ל.

"קשה לי להתחרות בפעילות שמוצעת ליחידות בחינם", אמר בראיון קצין חינוך ראשי, תא"ל אבנר פז צוק, ש"מוטרד מאוד מהמגמה". לא רק קח"ר מודאג, גם מבקר המדינה. "צה"ל חייב להסדיר את היחסים בין הרבנות הצבאית לחיל החינוך", כתב המבקר, "בין היתר נחשפו חיילים בצה"ל לשיעורים במדרשות ירושלמיות העוסקים בזיווג ולהרצאות של רבנים שנויים במחלוקת".

הכלי שבאמצעותו לוחצים רבני המתנחלים ועסקניהם בפוליטיקה על צה"ל ועל הפוליטיקאים הוא איכותם ומסירותם של לוחמי ה' צבאות. בשעת פקודה אמיתית (שלא כמו בצוק איתן) מרביתם יהיו בין ראשוני המסתערים (שרובם עדיין חילונים, אגב). בשעת חירום אף אחד לא בודק בציציות. לאף אחד לא אכפת אם מה שמניע אותם הוא הגנה על המולדת, מה יגידו החבר'ה ביחידה, הבנות בשכונה או הרבנים בישיבות. העיקר שהחיילים ילכו ראש בקיר מול האש.

צה"ל יודע את זה, וצה"ל שותק ומשותק כאשר מדובר באותה זחילה מדרבנן. מח"ט גבעתי מוציא דף שמתייג את המלחמה בעזה כמלחמה על קידוש השם, והרמטכ"ל שותק. אחד אביחי רונצקי, תא"ל במיל', יכול ללבוש מדים על דעת עצמו ולרדת לעזה כדי "לעודד את הלוחמים" ברמה של קיביצר מתלהם, והרמטכ"ל לא מדיח אותו.

המטכ"ל עדיין חילוני, אבל הקצונה הזוטרה והבינונית רוויה בחובשי כיפות שחלקם יגיעו בדרך הטבע והפז"ם (והם ללא ספק ראויים מקצועית ואישית) למטכ"ל. אלופי פיקוד, להזכירכם, הם בעלי הבית בשטחם. בימים האלה נערכים במטכ"ל ובממשלה לבחירת רמטכ"ל. הדיבורים הם על גדי איזנקוט, וכתבים מספרים שהוא מומלצו של הרמטכ"ל.

כדאי לכולנו לזכור כיצד מונה ראש שב"כ יורם כהן. המועמד של יובל דיסקין היה יצחק אילן. אחרי שהציג את מועמדו בפני נתניהו, הבין דיסקין שזהו גם המועמד של ביבי. לחץ (רבני, בין השאר) גרם לנתניהו לבחור ביורם כהן, חובש כיפה, שכבר שהה בוושינגטון עם רגל בחוץ.


צה"ל יודע, שותק ומשתק. חיילים חוגגים עם ספר תורה. צילום: פלאש 90

עוד במרוץ לרמטכ"לות האלוף יאיר נווה, בוגר גולני וישיבה תיכונית. תפקידו בכוח כיום הוא להמתין בחוץ. אולי להתערבות אלוהית. האיש שחותם על המינוי הוא שר ביטחון שתלוי פוליטית ברבני המתנחלים. כמובן שהן נווה והן כהן הם מועמדים ראויים בעלי עבר מפואר שרובו חסוי ובלה־בלה. לכיפה שעל ראשם אין שום משמעות - אבל אם תספרו את זה לאלוהים, הוא יכעס. ועד שייבחר רמטכ"ל חדש, הג'וב של המטכ"ל הנוכחי הוא לא להיגרר למלחמה כפי שנגררנו לצוק איתן.

זו בדיוק הסיבה שמי שלוחץ כיום להסרת המצור על עזה הוא צה"ל. לא בדיבורי מסדרון אלא במסמך רשמי המפרט את רשימת ההקלות, כולל(!) פתיחת הציר היבשתי מכרם שלום ברצועה לתרקומייה בגדה, כפי שסוכם בהסכמי אוסלו. להזכיר לכולנו: מדיניות ממשלת הימין מכוונת נגד ממשלת הרשות וחמאס, מתוך כוונה למנוע כל קשר בין הרצועה לגדה.

הסיבה שצה"ל ממליץ על כך היא שבהיעדר הקלות מסוג זה, אנחנו צפויים לסיבוב דמים נוסף שישחק לידי סרבני ההסדר.מילה לאחי המשרתים בצה"ל, הצד"לניקים (ציונים דתיים לאומיים) החדשים, חובשי הכיפות: לעניות דעתי הבלתי נחשבת, כשם שהצד"לניקים בלבנון היו שכירי החרב של מדינת ישראל ומדיניותה בלבנון, כך אתם שכירי החרב של רבניכם ומדיניותם בגדה וברצועה.

הם כמובן עוטפים אתכם באהבה ובהערצה, אבל אל תתבלבלו. אתם בסך הכל שכירי חרב ה' שלהם. אתם אפילו חשודים בעיניהם בחיכוך יתר עם החילונים והחילוניות, ואין סיכוי שאתם, עם הגינונים החילוניים שאימצתם שם בצבא, תגיעו למעלת האמונה שמעבר למסירות הנפש, גם אם יקראו לכם הרב פרץ או הרב צווחה.

בהפוך על הפוך, דווקא חובשי הכיפות בצה"ל, כמו החוזרים בשאלה אצל החרדים, יביאו את הגאולה. אני לא יודע להצביע על מחקר מסודר, אבל מדברים על שיעור נשירה בהיקף של כ-30% במהלך השירות. אומנם רבים ממשיכים לחבוש כיפה, אבל הכיפה שלהם היא כמו ביקיני אצל החילוניות. ככל שהיא קטנה יותר הם ליברלים יותר, ואולי דווקא הם האור שבקצה מנהרת התקיפה הרבנית.


זחילת הרבנות הצבאית לכל סדק שדרכו ניתן לנהל פעילות מיסיונרית היא עובדה גלויה צילום: פלאש 90