בימים קשים, כשהסער הומה סביבנו, והלוחמים הכורדים האמיצים במוסול ובקירקוק שבעיראק ובקובאני שבסוריה עומדים על נפשותיהם מול גלי הצונאמי הג'ינגיס-חאניים של דאע"ש; כשההפצצות האמריקאיות ושותפות-הכאילו על הכוחות של האסלאם הקיצוני יוצאות ידי חובתן; כשארדואן הצבוע מנהל חישובי כוח והאופק נעלם בדם - זורח נאום נשיא מצרים א-סיסי בכינוס המדינות לשיקום עזה כקרן שמש הבוקעת משחור העננים שמעלינו, אומר פרשננו לענייני אופטימיות.
א-סיסי מדבר אלינו ולקואליציה השלטת, עוצמת העיניים; אל הממשלה היהירה המשלה את עצמה ואותנו במעשיה ובמחדליה, שהיא מוליכה אותנו לעתיד בטוח. א-סיסי, המנהיג הערבי הראשון שלוקח בחשבון את ישראל כחלק מפדרציה ביטחונית-מדינית אזורית, מבקש שנסכים לדון בהצעת סעודיה והליגה הערבית כבסיס להסכם שלום אזורי - וקודם כל, להסכם שתי המדינות לשני העמים, היהודי-ישראלי והפלסטיני-ערבי.
לְקַחיָהוּ שלנו חשב, עם חיוכו הקטן והחכם-מכל-אדם, שמיצובנו בין מצרים, סעודיה, מדינות המפרץ וירדן יאפשר לנו להתעלם מפלסטין ולהשתלב במרחב - אך זה, מתברר, לא ילך: כל שיתוק, כל משיכת זמן, התחכמות, התעלקות שווא או כפל לשון, כל הימנעות מהכנת תוכנית שלום קבילה וכל זלזול בפרטנר (שהתגלה כיזם מדיני נמרץ בכל הקשור לבידוד ישראל אפילו בין ידידותיה המעטות ובהצגתה כסרבנית שלום) רק יעבדו לרעתנו.
א-סיסי. המנהיג הערבי הראשון שלוקח בחשבון את ישראל כחלק מהפדרציה האזורית. צילום: רויטרס
ובמאמר מוסגר: תוכנית שלום ישראלית חייבת להיות מותנית בשלטון אחד על הגדה והרצועה, בפסילת כל מפלגה פלסטינית פוליטית התומכת או עוסקת בטרור, בקבלת החזרה לגבולות 67' עם תיקוני גבול, בהפסקה מוחלטת של פעולות טרור ויוזמות אנטי-ישראליות מחד, ובהפסקה מוחלטת של התנחלות ובנייה להתנחלות, עד להשלמת המו"מ.
ישראל חייבת להציע יוזמות כמו מעבר עילי או תחתי מהרצועה לגדה, ו/או כריית תעלת ימים מהים התיכון או ממפרץ אילת-עקבה לים המלח, גם להזרמת מים וגם לשיט ולמפעלי כוח, שירותים ותיירות, בגדות התעלה. מימון היוזמות יהיה בסיוע בינלאומי וביצוען בידי ישראל, פלסטין וירדן, כזרז להכרה הדדית ולשיתוף פעולה, בעבודת צעירים משלוש האומות, שיוכשרו לכך. וכמובן, גבולות מוסכמים וסופיים וחתימה שלצדדים אין יותר טענות ותביעות הדדיות.
חלום באספמיה. אבל לפחות החלום נשאר. בינתיים, הפנו עורף לכל המלגלגים והמאיימים, מאורי אריאל סחטן הכספים ועד ליריב לוין הדמוקרט ("ישראל היא הדמוקרטיה היחידה באזור", אמר אתמול ברדיו יזם החוקים האנטי-דמוקרטיים, כשהתבקש להגיב על דברי נשיא מצרים).
אוי לנו אם נדחה את הצעת א-סיסי או שנתחמק ממנה, אם נימנע מלעצור במו"מ את אבו מאזן ממרוצו, כדאע"ש מדיני, שיקבל שליטה ממשית על הרצועה, וכמי שמאיים שאם מועצת הביטחון לא תחליט על מועד לנסיגתנו לקווי 67', יפרק את הרשות - וכל האחריות לפלסטינים בשני חלקי פלסטין תיפול על כתפינו.
מה יחזיר אותנו למו"מ עם הפלסטינים? רק אם לפיד, לבני וליברמן יציגו אולטימטום לפירוק הממשלה אם לא נחזור למו"מ עם תוכנית סדורה, רק אז יזוז משהו. אולי. אם ימצאו "יש עתיד" ו"התנועה" אומץ לעשות מעשה, אז תשוב התקווה לעתיד טוב יותר. ואלה לא רק משחקי מילים.