בפרק השביעי של "בלש אמיתי" - ללא הקשר מתבקש או רקע מתאים, בעלילה המתרחשת במרחק 100 ק"מ מכל סיכוי להיתקל ביידישקייט - אומר מתיו מקונוהיי "לחיים motherfucker". בצפייה ראשונה זה עבר אותי. בעיקר משום שהייתי מרותק לסדרה הנפלאה ולא שמתי לב לקטנות. בצפייה שנייה בבית עם השלט, התעמקתי בפרטים; כמו למשל השימוש במילה העברית "לחיים" שעזרה לי להתמקד.
מאז אני בכוננות קליטה גבוהה ואחרי צפייה בסדרות טלוויזיה אמריקאיות רבות, אני משוכנע שניתן להשמיע את צפירת ההרגעה: יידיש, שפת היהודים בגולה מסוימת, לא נמצאת בסכנת הכחדה. היא עברה להתגורר בטלוויזיה.
זה לא חדש ולא מהיום, אבל כהסבר בסיסי ביותר אני מציג את התזה שאת הטלוויזיה האמריקאית מנהלים כעת יוצרים עצמאיים שאחוז גבוה מהם יהודים. יידיש חיה במינון גבוה בספרות האמריקאית והיה זה אך טבעי שהיא תזלוג לטלוויזיה. מה רע בזה?
מובן שהתופעה ישנה ושורשיה בקולנוע, אבל בסרטים אנו צופים בתפזורת, ואילו טלוויזיה סדרתית היא בית. ב"הסופרנוס", למשל, כפוף לנוכחותו של המאפיונר היהודי הש ריבקינד, היידיש שגשגה. עפו שם "גורנישט", "בריס", "שוונץ" ואחרים, ונעשה מאמץ להוכיח שחסידים יהודים יכולים להיות נבלות כמו פושעים אחרים. בפרק אחד דיברו חסיד ובנו יידיש כדי שטוני סופרנו והגומבאס שלו לא יבינו מה הם אומרים. "הסופרנוס" הייתה חממה ליידיש. בית גידול של ממש.
גם ב"הסמויה" מאותה תקופה הייתה יידיש, אף שהשימוש במילה "משפוחה" לא קלח כמו ב"הסופרנוס". מאז נפרץ הסכר, ולפעמים אני צופה בטלוויזיה עם שטריימל וצלחת חמין.
ב"עשב של השכן" היה השימוש ביידיש אורגני. השיקסע ננסי בוטווין הייתה נשואה ליהודה ז"ל שאחיו אנדי מסתפח לסוחרת הסמים הפרברית. נשמעו שם "טוכעס", "לחיים" ו"משוגענער", אבל זה לא היה מוגזם. כנ"ל בסדרה "שובר שורות", שנהנתה משירותיו של סול, עורך הדין היהודי של וולטר וייט, שממנה אני זוכר "דרעק" ו"באבקס", אבל לא ערכתי רישום מסודר. מנהל המלון במיאמי ב"מג'יק סיטי" הוא יהודי, כמו גם המאפיונר הפסיכופט באגסי סיגל. ממנה לקחתי "פקקטה", "פוץ" ו"פישר". גם ב"אימפריית הפשע", שבה הסתובבו מאיר לנסקי וארנולד רוטשטיין, מככבת יידיש בתסריטים: "שלפ", "שיינע פונים", "קישקע" ו"משיגעס". מ"מד מן" רשמתי על קצה המזלג "שפיל", אבל היו עוד.
גם במרחק 100 ק"מ מכל סיכוי להיתקל ביידישקייט. "בלש אמיתי". צילום: באדיבות yes
עם אליוט גולד בתפקיד עורך דין יהודי נלוז, יידיש היא שפה שנייה: "נישט גוט", "א-שאנדה", "פיקוח נפש", "דין רודף, "תיקון עולם". אפילו ב"ג'ק אייריש", סדרה אוסטרלית, אומרים "פישר". והסמבטיון מתגבר.
עקיצה תרבותית
אנשים חשדנים אנו, והשגחנו ששפות זרות כספרדית, איטלקית ואחרות נובעות מהטלוויזיה האמריקאית באורח טבעי משום שבחלק מהסדרות מופיעות דמויות מרקע מקסיקני ואיטלקי. בשנים האחרונות אני מדבר ספרדית של כנופיות עם בני. "הולה", אני אומר לו בטלפון, "קה פסה קברון?" הוא עונה לי "הולה פנדחו". ספרדית היא השפה השלישית שלנו. אבל הצרימה היא שעם דמות כמו אבי, הגברתן שעובד בעבור ריי דונובן, סוכן מוסד לשעבר שמדבר עברית עם אמו הזקנה, טבעי ששומעים עברית ללא תרגום.
אבל יידיש היא שפה ללא עם ואומה, בלי המנון ודגל, המיוחסת באופן עקיף לעם שהדיח אותה לשוליים ונושא באחריות להכחדתה. יידיש אינה חלק מרצף לגיטימי של שפות זרות המשתרבבות לשיח האמריקאי משום שמהגרים שומרים עליה בחירוף נפש. יידיש היא שפה המיוחסת בעיקר לפרק מאוד מסוים בחיי עם גולה ולגורלו. אדולף אייכמן דיבר יידיש.
זה נושא ראוי לדיון עמוק יותר ואני מקווה שאגיע לקיים אותו, אבל בינתיים אני תוהה מה הולך. ההסבר הנוח ביותר הוא שחבורת יהודים יצירתיים המנהלים את הטלוויזיה האמריקאית נותנים דרור לזיכרונות מעברם ומזהים את הערך הקומי של יידיש כאשר משרבבים אותה לסדרות עדכניות. זה מפתיע. זה טרי. ובניגוד לנו, בעלי האוזן הרגישה, רוב הצופים אינם יודעים במה מדובר. כלומר, מדובר במי שידיהם נקיות.
הסבר אחר, מטריד יותר וכמו זה שבלט ב"בלש אמיתי" כגפרור שרוף בספגטי, הוא שהשימוש ביידיש הוא סוג של עקיצה תרבותית, הבעת דעה באמצעות שימוש בשפה שיורשיה הלגיטימיים הם מי שהתנהלותם בערוגה שלהם מקימה עליה אויבים ומבקרים רבים. זה קורה בימים שבהם מתנהלת באמריקה מתקפה מוזרה על אוכל יהודי ממוצא מזרח-אירופי שנקראת כמו אנטישמיות גסטרונומית.
אני מעדיף בינתיים את ההסבר הראשון, אבל לאחרונה הפסקתי ליהנות מהשימוש התכוף ביידיש והתחלתי לצפות בזה בחוסר נחת.