יוזמתו של אבו מאזן לקדם הצעת החלטה באו"ם שתאכוף על ישראל לוח זמנים להקמת מדינה פלסטינית נמצאת עדיין בשלב ההכנות. אבל יו"ר הרשות כבר כשל ונקט במהלך שגוי, שבסופו של יום עשוי להתגלות כאבן נגף לקידום יוזמתו.

הטעות שעשה אבו מאזן היא בהשגת הצהרת התמיכה הפומבית של מוסקבה בפניית הרשות. "רוסיה מתכוננת לתמוך ביוזמה, שבמסגרתה יכריז האו"ם על תאריך יעד להקמת מדינה פלסטינית", הצהיר סגן שר החוץ הרוסי, מיכאל בוגדנוב. הצהרתו פורסמה בהבלטה בסוכנות הידיעות הרוסית נובוסטי, במקביל לכינוס המדינות לשיקום עזה שהתקיים בקהיר.

אבו מאזן ודאי ומתהדר בהצלחתו לרתום את הקרמלין כתומך בהקמת מדינה פלסטינית. אך למעשה, בכך שעירב את רוסיה בשלב כל כך מוקדם של המהלך הוא נחשף כטירון דיפלומטי.

מתוך המאמץ להעביר את העיסוק בסכסוך הישראלי-פלסטיני מדיפלומטיה מקומית-אזורית לעניין בינלאומי, אבו מאזן התעלם - מתוך בורות או יהירות - ממאבקי הכוח המאפיינים את היחסים שבין מעצמות המערב לרוסיה וסין, חברות המועדון האקסקלוסיבי של בעלי זכות הווטו במועצת הביטחון.

האו"ם עובד לאט ולהחלטותיו משמעות הצהרתית בלתי מחייבת. מועצת הביטחון אינה נחפזת, בלשון המעטה, לאשר יוזמות, והיא נודעת בהתמכרויותיה להתייעצויות ארוכות ומתישות. במקרים לא מעטים נכנעת מועצת הביטחון לאינטרסים של אחת מחמש החברות המחזיקות בזכות וטו, ואישור החלטות מתעכב ונסחב במשך שנים.

למעלה משלוש שנים מנסות ארה"ב ועמיתותיה המערביות להעביר במועצת הביטחון החלטה שתאכוף על משטרו של בשאר אסד להפסיק את הטבח באזרחים. כל הניסיונות סוכלו על ידי רוסיה, בעלת בריתו הנאמנה של נשיא סוריה.


לא מחמיץ הזדמנות להחמיץ הזדמנות, אבו מאזן. צילום: רויטרס

לכן, אם אבו מאזן איבד את סבלנותו מול ישראל, הוא יגלה עד מהרה כי הוא זקוק למאגרי סבלנות בלתי נדלים ולעצבי ברזל מול מועצת הביטחון. ברגע שקיבל את תמיכתה של רוסיה, החדיר יו"ר הרשות את סוגיית המדינה הפלסטינית להתגוששות הדיפלומטית שבין רוסיה לארה"ב, שצוברת תאוצה ומתלהטת בשנתיים-שלוש האחרונות.

התערבות רוסית בזירת האו"ם במאמץ לקדם פתרון לסכסוך הישראלי-פלסטיני תניע את המבער האמריקאי, ותניב התערבות נגדית מצד וושינגטון, שלא בדיוק תתיישב עם מרכיבי תוכניתו של אבו מאזן. פעילות רוסית להניע את מועצת הביטחון לאישור החלטה מעשית תיראה נלעגת, לנוכח העובדה שרוסיה היא זאת שמחזיקה את המועצה כבת ערובה.

בחיזורם אחרי מוסקבה, אבו מאזן והבכירים הפלסטינים בסביבתו לא הביאו בחשבון כי מעמדה של רוסיה בזירת האו"ם נמצא בשפל וכי השפעתה במישור הבינלאומי מוגבלת ביותר. מדיניות ההתרסה של ולדימיר פוטין, סיפוחו של חצי האי קרים והסיוע הצבאי שמוסקבה מזרימה לבדלנים באוקראינה הפכו את רוסיה למדינה סרבנית, תואר מפוקפק שאיראן החזיקה בו שנים רבות וצמוד כיום לשמה של צפון קוריאה.

אין זה מקרי שפוטין היה היחידי מבין ראשי המדינות המרכזיות באו"ם שהחליט שלא להשתתף בכינוס העצרת השנתית לפני שבועיים בניו יורק: הוא ביקש להימנע ממצבים מביכים כראש מעצמה נזופה.

במצבה הנוכחי בזירת האו"ם, רוסיה יכולה להיות לעזר קטן ביותר בקידום היוזמה הפלסטינית. למעשה גם שיתוף האו"ם במאמץ לקדם פתרון לסכסוך האזורי נידון לכישלון, וגורלו של הקוורטט הוא הדוגמה הטובה ביותר לכך.

הקוורטט הוקם ב-2002 במדריד במטרה לסייע לצדדים המעורבים לקיים הידברות ולהשיג הסדר. הוא הורכב מארה"ב, רוסיה, האיחוד האירופי והאו"ם, וקיים כמה ישיבות וכינוסים שלאחריהם התפרסמה הצהרה משותפת. אולם הקוורטט לא הניב תוצאות ולא הותיר רושם. הפגישה האחרונה של הגוף הזה התקיימה באפריל 2012, ומאז הוא נעלם כלא היה.

 לא מחמיצים הזדמנות להחמיץ

ארה"ב תומכת בפתרון של שתי מדינות לשני עמים. לכאורה אין סיבה שתשלול על הסף את יוזמת אבו מאזן, עם תיקונים ותוספות, אבל העובדה היא שמאז ימי רונלד רייגן הנשיאים האמריקאים התנגדו באופן תקיף למעורבות האו"ם במאמצים לגיבוש פתרון לסכסוך הישראלי-פלסטיני.
  
האמריקאים אינם אוהבים, בלשון המעטה, התערבות פעילה של מועצת הביטחון בתחום שבעיניהם שמור בלעדית לנוכחותם ולמאמצי התיווך שלהם. ולכן בעקבות ההתלהבות שגילתה רוסיה בהצהרת תמיכתה בעניין הפלסטיני, צפויה להתעצם ההקפדה הישנה על בלעדיות בטיפול בסכסוך.

גם התרעומת הקיימת בבית הלבן ממדיניות ההתנחלויות של ממשלת נתניהו וגם הכעס של שר החוץ ג'ון קרי, המאשים את ישראל בקריסת מאמצי התיווך שלו באפריל השנה, לא ישנו באופן משמעותי את התנגדותה "המסורתית" של וושינגטון להתערבות מועצת הביטחון בסכסוך.

כל הממשלים האמריקאים מאז רייגן ראו בהתנחלויות את הגורם המרכזי לקיפאון תהליך, אבל כשנושא ההתנחלויות עלה במועצת הביטחון הטילה ארה"ב וטו על החלטה שכללה גינוי לישראל. ככל הנראה ארה"ב תסכל במועצת הביטחון את אישור הצעת ההחלטה הפלסטינית, גם אם המחיר שתדרוש מישראל צפוי להיות הפעם יקר וגבוה.

אבא אבן נהג לומר שהפלסטינים לא מחמיצים שום הזדמנות להחמיץ הזדמנות. אולם נראה שהפעם אבו מאזן גילה חריצות יתר: עוד לפני שההזדמנות קרמה עור וגידים הוא הזדרז להחמיצה.