יכול להיות שמה שג'ון קרי אמר תלוש מהמציאות. יכול להיות שקרי הוא דון קישוט נאיבי שלא מתאים לברבריות המזרח תיכונית. אפשר להתווכח על זה. אבל ההסתערות הפראית על שר החוץ האמריקאי, שבוצעה ביום שישי האחרון על ידי שני שרים מרכזיים בממשלת נתניהו, היא שיא חדש של חוסר אחריות, כפיות טובה וטירוף מערכות ישראלי.
בבת אחת יצאו השניים, נפתלי בנט מימין וגלעד ארדן משמאל (מטאפורי), על שר החוץ של בעלת הברית היחידה והחשובה ביותר שיש לנו, ועשו ממנו קציצות במיץ עגבניות. באמת, כל הכבוד להם. איזה גברים הם יצאו. בנט, כהרגלו, היה מדויק, חצוף ובוטה, כיאה לישראלים החדשים שלא מפחדים מכלום ולא סופרים אף אחד ממטר. דבריו של ארדן היו, לטעמי, חריפים אף יותר: "דבריו של קרי", אמר ארדן, "מייצגים חרפה לוגית ועלולים לעודד שפלות מוסרית. ומה שהכי מדהים זה שבציבוריות הישראלית העניין הזה עבר בשקט מוחלט. אין פוצה פה ומצפצף" העיקר שזליגת המנדטים הימניים לכיוון בנט תירגע קצת.
מה עם האינטרס הישראלי הממלכתי? הוא כנראה חשוב פחות. בואו ננתח את זה רגע: כשמקשיבים לאמריקאים, ושומעים את הדברים של קרי, אפשר להבין את ההיגיון שבהם, אם כי אין חובה להסכים. כן, האמריקאים חושבים שהסכסוך הישראלי-פלסטיני מלבה את היצרים באזור ודוחף חלק מהצעירים המוסלמים המוסתים להתגייס לארגונים דוגמת דאע"ש. יכול להיות שזה הזוי, יכול להיות שיש בזה משהו. לא זה העניין. הסיפור אחר לגמרי. לישראל אין עוד אמריקה. זו האחרונה שיש לנו. כשבנט יהיה ראש ממשלה, בעזרת השם, ויחליט סוף-סוף להשלים את העבודה בעזה, הוא יבין אחרי שבועיים של לחימה שמחסני התחמושת שלו התרוקנו.
היה חריף עוד יותר מבנט. ארדן. צילום: פלאש 90
שיבדוק אותי, בנט, ויגלה שזה מה שקורה בכל אחת ממלחמות ישראל. ואז, הוא יצטרך להתחנן בפנטגון שיתנו לנו לפתוח את מחסני החירום שהאמריקאים מחזיקים כאן, ובמקביל יוציאו כמה אוניות עמוסות לכיוון. בפעם האחרונה שזה קרה, לפני כמה שבועות, גררו האמריקאים רגליים. מה יקרה בפעם הבאה? ועוד משהו: כשאבו מאזן יממש את האיום שלו ויילך למועצת הביטחון עם הצעתו החדשה, מי אמור להטיל עליה וטו? גלעד ארדן, בשבתו כשגריר ישראל באו"ם? לא. זה התפקיד כפוי הטובה של האמריקאים. לנקות אחרינו, בכל מקום על פני הגלובוס.
וכשתעלה דרישה נוספת בפורום בינלאומי כזה או אחר להסיר את מעטה העמימות מעל הגרעין הישראלי (על פי פרסומים זרים), מי יוריד את זה מסדר היום? איילת שקד? אפשר להמשיך את הרשימה הזו עד סוף העיתון. היתרון האיכותי של צה"ל על פני שאר האזור, מקורו בברית עם אמריקה. המימון של כיפת ברזל. המטוסים, הפצצות החכמות, הפצצות חודרות הבונקרים, כל תשתית הציוד והנשק של צה"ל. יש לנו רק אמריקה אחת, וגם היא אוזלת והולכת.
עד לא מזמן, גם במקרה של חילוקי דעות, נהגו בישראל לשמור על כבודה של הידידה היחידה שלנו. לא כיבסו כביסה מלוכלכת בחוץ. התעסקו בחילוקי הדעות בתוך החדר. כשהיה צריך להגיד משהו, תדרכו "מקורבים" ושמרו על גבולות גזרה. והנה, משהו קרה והסכר נפרץ. אנחנו מתייחסים לאמריקה כאל שפחה חרופה שלנו ובועטים לה בראש בכל הזדמנות. מי שהתיר את הדם האמריקאי היה בנימין נתניהו. הוא העז לפגוש את שלדון אדלסון יום לפני שנכנס לבית הלבן, לראות את ברק אובמה.
מבחינת האמריקאים זה היה דומה לאפשרות שביבי יטיל את מימיו על הכורסה בחדר הסגלגל. אדלסון הוציא 100 מיליון דולר כדי להדיח את אובמה ונחשב ל"שטן הגדול" בבית הלבן, אבל נתניהו מתעלם. נגדיר את זה כך: למדינת ישראל ולעם ישראל, אמריקה היא הנכס החשוב והחיוני ביותר. לבנימין נתניהו, אדלסון הוא הנכס החשוב והחיוני ביותר. נתניהו הוא ראש הממשלה, אז הנכס שלו מנצח. יכול להיות שבפעם הבאה במקום פצצות חכמות ניידה על עזה ז'יטונים.