המלפפון הירוק הראשון בגינה העונה הוקרב לארוחת בוקר. את העגבניות אוכלות איילות העולם נחלק בין אוהבי ושונאי כוסברה. אין אמצע אני חי בשלום עם תנועת האורחים הערנית אבל שונא כשהם באים בידיים ריקות, אפילו לא שקדי מרק, לא מורידים מהשולחן ואומרים שבארץ יותר טעים הכה את המומחה: האם יש שחר לטענה כי הכנסת יד לצנצנת מלפפונים גורמת להלבנת המים ולרקב? את רשימת האורחים כפויי הטובה מובילה בינתיים נרי ליבנה כאשר אני בוחן את חיי, אישיותי הלבבית, מזגי הנוח, חברי הרבים, החום המקיף אותי ואהבת האדם שלי, אינני מבין על מה חשבו הורי כאשר קראו לי רון הייתי רוצה לצאת מהארון וליהנות מכמה רגעים של אהדה
היום יום הנישואים שלנו. טרם חישבתי כמה שנים חלפו מ-1977 אבל אין ספק שזה היה הדבר הקשה, המאתגר, המספק והמפרה יצירתית שעשיתי בחיי כאשר שואלים אותי למה מיין, אני עונה: 20 מעלות בסוף יולי, שבוע גשם, שמיכה מול הטלוויזיה ולא מעניין מי אתה ומאיפה באת כל עוד שאתה נשאר בחורף ספק אם יש עוד מדינה בעולם המפגינה משטמה כה גדולה כלפי המהגרים ממנה, בה בעת שהיא כה מרוצה מעצמה. תחליטו: אנחנו מפסידים או שיחקנו אותה המצב כה עצוב שאני רוצה לחזור לישראל כדי להגר ממנה שוב
לא מוציאים יותר זבל. לוקחים אותו לנקודות איסוף; שיירי אוכל לקומפוסט, אריזות קרטון, פלסטיק וזכוכית למחזור. אני מתגעגע לימים שזבל היה פירמה דיאטה חריפה: שום דבר חוץ מג'לאטו טירמיסו של האגן דאז תמיד ידעתי היכן למצוא את החבר'ה, המילייה והברנז'ה אבל לא רציתי להיות חלק בהם. עכשיו אני בעיצומו של ניסיון מאתגר: חיים ללא חברים יש ימים שלא שווה לצאת בהם מהמיטה. חשש כבד שזה יום כזה. בינתיים אני דבק בפולחן הקריאה במיטה עם הקפה ומייחל לסימן רמתשרון? מקום שעזבתי בחדווה גדולה אחרי שנים של בורגנות רעה ופקקי תנועה בסדר גודל של ניו יורק
ציפורה הכחולה. איור: נעמי ליס-מיברג
ויטו חזר מהווטרינר עם נזיפה חמורה על משקל עודף. הוא חייב להוריד 5 ק"ג, להתעמל ולהפסיק עם מתוקים. הזמנתי לו מדרגות מזמש למיטה מישהו שלא ראיתי שנים מגיע לביקור. לחיצת יד נראה לי פחות מדי, חיבוק גברי עם טפיחות על הגב יותר מדי. אני חושב ללכת על לחיצת יד + תפיסת המרפק יש ימים שניכר בהם שנועדו לשתייה לא אחראית. בדקתי ומצאתי שהיום הוא יום כזה יהדות אמריקה עבורי היא דודה עשירה שסבי הציל במלחמה, המגישה כוס מים מהברז ותלולית סלט טונה שהמשרתת השחורה הכינה ומגישה עם צלצול הפעמון
כמה אני לבד? אם היה לי שולחן פינג פונג הייתי צריך להרים צד אחד ולשחק עם עצמי איך יודעים שאתה במיין: אף אחד לא קורא לך גרפומן, טרחן ועוכר ישראל בפניך. רק במייל העגבניות הראשונות מהגינה עם מלפפון, שמן זית ומלח. יש לי אישה שאוהבת אותי כתיבה נחשבת עבודה קלה יותר מאשר לשבת שמונה שעות בבנק. מצד שני, בבנק יש תמיד כסף ואני יושב לפעמים מול מסך ריק ובוהה
לא יודע איך קרה שאני לא אוהב שרוכים. אין לי אף נעל עם שרוכים. אולי מחשש מלהיות אובדני בהמשך עקצה אתכם פעם דבורה מתה? מצילום מחזור 1972 בבי"ס בליך, אפרופו כנס גיל 60 שנשלח אלי, עולה שכנראה היינו השנתון המכוער ביותר בתולדות החינוך התיכוני בישראל, כולל עבדכם סכסוך הדמים שלי עם מקס מחנות היין והגבינות בבלו היל נמשך. אסור לי להיכנס לחנות מאז שאמרתי לו שכל פעם שהוא מדבר אני שומע את אשתו ולא אותו
ויטו ונעמי חולקים כרית כבר שעות. האישה והחתול. במבט מפוכח ואובייקטיבי הליהוק שלי במנאז'-א-טרואה הזה אינו מובן מאליו. עלי להשקיע כדי להשתייך בגלל אחוזי תמותה גבוהים אצל חברי הטובים לא נשאר מי שיכתוב עלי משהו ראוי ומאוזן. הברירה היחידה שלי היא להחזיק בציפורניים עד שמישהו יבשיל אגב, הדד-ליין לא ממש רחוק
לא ידעתי שציוץ זה ספורט תחרותי לא מבין איך נעמי מקפלת גרביים כך שהצד הנכון פונה החוצה המושבעים טרם חזרו עם תשובה לשאלה מה עדיף: לנהוג ביום אחד ממיין לפילדלפיה או קולונוסקופיה אדם ברוך ישב לידי מכווץ מפחד כהרגלו. דנקנר במושב האחורי שר ביטלס בשני קולות. גנוסר מדבר בנייד עם הראיס בערבית. לפעמים המתים הם חבריך הטובים הלכנו ברחוב וממול באה בחורה יפה. אדם תפס את ידי ואמר: "רון, תבטיח לי שיש מי שדואג לה". לפעמים שיקרתי לכל מי שרצו לבקש ממני סליחה - זו המחשבה שחשובה.
לאף סרט שבו משחקות נשים בביקיני כדורעף על החוף אין כוונות טובות צר לי אבל פליטווד מק גורמים לי לחפש את שקית ההקאה בניסיון להיזכר מה פשר המקום שתפס צ'רלס ברונסון בחיינו. צפיתי מחדש ב"שמש אדומה" וב"שלום לידיד". הוא היה דני טרחו של זמנו דילן לא אמר דבר אקטואלי ורלוונטי כבר 30 שנה כל מי שבקיא בהתמכרויות מבין שטוויטר מוביל לדברים קשים יותר כמו פייסבוק יד על הלב, לא הגיע הזמן שג'וני דפ יצטרף לפרישתם המכובדת ממשחק של שון קונרי וג'ין הקמן? הם לפחות חסרים יש נהייה גדולה מדי של העיתונות, כולל שלי, אחרי סדרות טלוויזיה אמריקאיות. העיסוק בהן הפך למוגזם וללא פרופורציה לחשיבותן
למרות חיבתי ל"אמזון", אם תצא לפועל היוזמה למשלוחים באמצעות מל"טים אני מזמין "כיפת ברזל" מכל מלמדי השכלתי. יוצא לדרכים (קרואק) לחפש (דילן) את חוט השדרה המוסרי (צ'נדלר) שלי התפתחות מדאיגה בצפון-מזרח אמריקה: האוויר עומד רופא האוזניים העוקב אחרי הירידה בשמיעה שלי הודיע לי הבוקר שאם אכניס לאוזן משהו קטן ממרפק הוא יפסיק לטפל בי. שאלתי מה אמרת? נפרדנו כידידים
הקינדל חישב ומצא שאזדקק ל-25 שעות לקרוא את הספר החדש על אייכמן. זאת תהייה לגיטימית אם צורר נאצי שנלכד, נשפט ונתלה מצדיק נתח כה גדול מזמני אני מעדיף לקרוא ארבעה ספרים על אייכמן ושניים על הימלר מאשר להאזין ל-U2 כל פעם שאני נתקל בסרט "ארמגדון" בטלוויזיה, לא חשוב באיזה שלב, אני חייב לצפות בו עד הסוף. כאילו שהסרט מתכתב עם שריטה גנטית שלי בדרך כלל אני יהודי לא אלים אבל אם מתארגנת יוזמה לפוצץ במכות את רוג'ר ווטרס מפינק פלוץ, אתם יודעים איפה למצוא אותי
לא מצליח להחליט מי אני רוצה להיות במיטת הכלולות: קלוני או אשתו כל פעם שנדמה לך שראית את הסרט האחרון באמת עם פיליפ סימור הופמן צץ עוד אחד. כנ"ל עם גנדולפיני אריזונה נזקקה אמש לשעתיים תמימות כדי להרוג בזריקה קטלנית את ג'ו ווד בהוצאה להורג כושלת. ווד גנח, נאנח ונחר עד שפרחה נשמתו מעתה אמור אבולה: לא מפציץ, לא יורה ולא ממוטט אבל הורג כמו גדול ואין עם מי להגיע להבנה
לא תקחו מבני נוער אמריקאים את המשמעת והמסירות שבהן הם עובדים בקיץ. במדינה נחשלת כמיין זה לא דמי כיס אלא עזרה למשק הבית לא מבין את ההתלהבות שבה מנסים לחשוף את תליינו של ג'יימס פולי. הוא פעל על דעתו? הוא מייצג גחמה אישית? המוסד ישלח חוליה להביא אותו לירושלים? אינני שותף כמובן לדעה הישראלית כי האמריקאים הם חבורת מטומטמים.
כאשר חושבים על הזוועות של החודשים האחרונים, ישראל אינה מופיעה ברשימת הקורבנות לא משנה מי ואיפה אתה, הקיץ הזה חמוץ מדם, מטוסים נופלים כזבובים, השנאה ניתנת למישוש כמו גם הטיפשות והרוע, ואין היכן ואיך להסתתר מהם צוק איתן יוביל להתגברות של הגירת ישראלים צעירים ושמאליים. גם ניסו להשמיע קול, גם הכו אותם והתגוללו עליהם וגם לא סופרים אותם הפצצת בית הספר בעזה עלתה לכותרת ראשית בעמוד הבית של "הניו יורק טיימס" וצוברת תאוצה ככדור שלג. כל מי שישב על הגדר עד עתה יורד ממנה ממש עכשיו קריאת המפה של אל-על מביכה. אחרי המלחמה היא תשוב להיות שק החבטות הלאומי. חברת הטיסה עם המושבים הצפופים, הברכיים המרוסקות והמחירים המטורללים
ג'ונתן דמי שובר את שתיקת הכבשים וקורא לישראל להחזיר לפלסטינים את אדמתם ולהפסיק להרוג אותם יששכר היקר: קשיי זיקפה הם תופעה נפוצה אצל מילואימניקים ביחס של 3 ל-1 למי שלא שירתו. זה קשור כנראה לתחושה שהם כבר דפקו מישהו במלחמה אילו גילתה ישראל גדלות רוח ונדיבות והייתה מניחה לפלסטינים להרגיש כאילו האינתיפאדה הייתה מלחמת השחרור שלהם ומסירה את המנדט, זה היה מתגלגל אחרת עזה מביסה את ישראל מאז 1967 ולפניה. ישראל ניסתה סגר, מצור, הרעבה, הרעשה, פלישה, כתישה, וחיסולים ממוקדים. הכל חוץ מנשק גרעיני
אין תקדים היסטורי ששלטון זר עמד בדרכה של תנועת מרי עממית במלחמתה לעצמאות חוץ מאשר השמדת עם. אם ישראל אינה מוכנה להשמדה, השאר בזבוז חיי אדם מסימני התקופה: ליהודים יש אף גדול כי אוויר לא עולה כסף הדמיון בין גולדה לביבי נגמר בדרישתה של גולדה ממזכירתה לו קידר להשיג לה כמוסת ציאניד במהלך מלחמת יום כיפור אם התגובה הציונית ההולמת לרצח שלושה נערים היא סיפוח 4,000 דונם, הרי שהתעריף החדש הוא כ-1,333 דונם למת
בוז'י, הכרתי את יצחק רבין ועם כל הכבוד, אתה לא יצחק רבין צלף מצרי הוריד לו שתי אצבעות ביד אחת במלחמת ההתשה. מאז הוא מחטט בשני הנחיריים באותה יד שזה לא דבר שרואים כל יום איזה עוד עם מקבל צוללת גרמנית וחיסול חוליה פלסטינית כשי לחג ונדרש לומר תודה מישהו שם לב כיצד נערמים שורה של מעשים ודיבורים מבחילים לחלק בלתי נפרד מהאתוס הישראלי וגודעים עם שלם מעברו המוסרי ותכונותיו היפות? איך קוראים לאנשים המתכווצים מבושה למשמע נאומו של ראש הממשלה שלהם? ישראלים.
מעטים בלבד מוכנים לקרוא את הגיגיו של מהגר המנתח פסיכוזה ישראלית מטווח ביטחון של אלפי קילומטר אם לבטל את המנוי ל"הארץ", לא בגלל עמדתו הפוליטית אלא בגלל ההחלטה התמוהה להפוך אותו לאתר פורנו שלא מחמיץ אף הזדמנות להציג עירום ולעסוק בסקס מאושש מתנומת צהריים ראיתי שמחר ישיב עמוס שוקן על שאלות קוראיו והתעייפתי. האיש הזה יכול לייבש מוחיטו. מר שוקן, למה סגרת את חדשות? מר שוקן, אתה מפסיד או מרוויח על גדעון לוי? מר שוקן, אני רק שאלה: האם ההחלטה על קו מערכתי אנטי-ישראלי היא כלכלית או שאלוף בן הוא מינוי אומלל נוסף שברח משליטתך? דברים כהווייתם בבקשה
יכול להיות שהשיקול למנות עורכים קירחים לא מוכיח את עצמו נמרודי מינה עורכים רק עם ראש מלא שיער היה נחמד אילו עיתונאים היו יכולים ללקק את עצמם. מכיוון שזו אינה היתכנות פיזית הם מלקקים לאחרים, שזה מחזה דוחה ביותר אין עיתונאי המתמחה בתיאור הידוע לכולם והמובן מאליו במילים גבוהות ומצוחצחות מארי שביט. החוויה דומה ליומני "גבע" עם הקריינות של אלימלך רם מתחת להגותו של פרופ' שטרנהל מופיעה כתבה על מגמות חדשות בעיצוב ואגינה בתשובה לפניית "פלייבוי" שיתראיין עבורם השיב אבא אבן כי אינו מכיר חובב עירום וסקס שגם מעוניין במה שיש לשר החוץ של ישראל להגיד
מעבר קשת ורשת לשדר כל השבוע ינציח דורות נוספים של מאותגרים אינטלקטואלית, מנותקים מההוויה העולמית ובעלי אוצר מילים שחלקו נהמות ורפליקות ירודות אין עוד מקום בעולם שבו מפלס הגבות ואשפת השטיקים של מגישת חדשות אחת נדון בכפייתיות גדולה כל כך בידי רבים כל כך. למי אכפת לעזאזל מיונית לוי? ארי שביט הקורא ב"הארץ" למרי אזרחי נשמע כמו ארצ'י בנקר מתחפש לצ'ה גווארה
מינוי לשבועון נחשב בעיני לסיכון מחושב כעורך צעיר ומבוהל הייתי נכנס למערכת וממהר לחדרי. מזכירת המערכת הסבירה לנוכחים ש"רון לא אומר בוקר טוב מכיוון שמוקדם מדי לתת מחמאה ליום" תמיד סירבתי לקחת שי לחג. זאת התעקשות סחטנית וקנטרנית מביכה של עובד ממעבידו הנותן יד לגזל הרגיל והמתמשך כמו כלב שקופץ על עצם. בושה ישראלית שמחתי לקרוא שיאיר גרבוז מימש את חלומו של אדם ברוך וכמובן את חלומו שלו, וקנה בית בגליל שאליו הוא נמלט מסקס ותככים בעיר הגדולה בשתיים בצהריים בשבת התקשרו מהתוכנית של אילנה דיין לשאול האם אני מוכן להתראיין על רונאל פישר. עניתי לא מכיוון שאני מזהה אמבוש ממאה מטר בחושך.
מחפש מילה יפה יותר בעברית מ"לנמנם".