מעולם לא הייתי סמכות אופנתית או מוביל טעם קהל בביגוד. בתחומים שאני מבין בהם אני מתעקש להישאר מעודכן. להביע את דעתי הנחרצת כשהיא נדרשת. לא להרפות מיוצרים שעליתי על גבם שק קמח לפני 40 שנה, ואני מסרב לרדת. הנאמנות המיליטנטית הזאת הוציאה לי מוניטין של טרחן, אבל אני בז למי שחושבים שלכתוב ביקורת על כל אלבום חדש של בוב דילן זאת טרחנות.
לאחרונה גיליתי שאפילו באופנה עשו לי השנים החולפות רק טוב: מגפיים אותנטיים כמעט כפי שהיו כאשר התחלתי לנעול אותם בשנות ה-70; חולצות ג'ינס ופלנל עושות קאמבק אדיר; והסיבה שלשמה התאספתי - החולצה הנוחה והשימושית ביותר בתולדות ההלבשה האמריקאית, ההנלי (Henley) - כאשר התברר לי שהיא החולצה היחידה בארון הבגדים שלי שאיננה חולצת כפתורים פרופר ושאני לובש אותה קיץ וחורף וטרם חדלתי לחפש אחרי גרסתה האולטימטיבית.
אני מכיר את יצרניה הטובים ביותר. איפה שפעם נדמה בעיני כדבר של מה בכך להוציא עליה 100 דולר ומעלה, בצוק העתים אני מחפש אחרי מכירות חיסול ויצרנים מתחשבים. העילה המיידית לכתוב על ההנלי היא העובדה שדון הנלי הנפלא מהאיגלז, שגם אותו אני סוחב על גבי סחיבת פצוע 40 שנה, הגיש בשבוע שעבר תביעה נגד יצרנית הבגדים המצטיינת DULUTH על שהפקיעה את שמו למטרות פרסום.
חולצת הנלי. הנוחה והשימושית ביותר בהיסטוריה האמריקאית. צילום: Ingimage / ASAP
הנלי טוען כי החברה פגעה בזכויות היוצרים שלו כאשר השתמשה בסלוגן DON A HENLEY and Take it easy (לבש הנלי, וקח את זה בקלות) ברפרנס מובהק ללהיט הגדול של האיגלז ובכפל לשון בלי לבקש את רשותו. מותר היה לצפות מחבריה של אחת מלהקות הרוק המצליחות ביותר בכל הזמנים לגלות מעט איפוק בכל הקשור במוניטין שלהם, אבל האיגלז ידועים כחבורה נטולת הומור המקפידה בכבודה בגדולה ובקטנה והשולפת תביעות בזריזות וגם זוכה בהן רוב הזמן.
200 דולר בייבי
כל צופה במערבונים, חובב רוק קלאסי והמצוי בהיסטוריה המצולמת של הבהלה לזהב ומלחמת האזרחים, יודע הנלי מהי. זו חולצה עם שרוול ארוך או קצר, לרוב מ-100% כותנה, ללא צווארון, ושלושה או ארבעה כפתורים בחזיתה. אני מוצא אותה נוחה כעור שני ובחורף הקשה של מיין אני לובש אותה תמיד כשכבה הראשונה ובסיס לשכבות נוספות. מוצאה בהלבשה תחתונה באנגליה של אמצע המאה ה-18.
ההנלי נתפרה מכותנה נטו בקיץ ומפלנל או מצמר מרינו בחורף. הן היו ללא צווארון בימים שהלבשה תחתונה גברית ופיג'מות היו עם צווארונים. ההנלי נקראת על שם הנלי-על-התמזה. עיר במחוז אוקספורדשייר, כ-100 ק"מ מערבית ללונדון, ובה מתקיימת הרגאטה המלכותית מ-1839.
בגרסתה האותנטית היא תפורה ללא כיסים, ונוחותה הפכה אותה לחולצה המועדפת על חותרים שלבשו אותה ללא חולצה מעליה. על פי המסורת, המובסים בתחרויות חתירה "הפסידו את חולצותיהם" למנצחים. בצילום משנת 1937 של קבוצת החתירה של אוניברסיטת הרווארד, נראים הסטודנטים לובשים הנלי. תחילת המאה ה-20 הפכה גרסה צבעונית יותר של ההנלי לחולצה אופיינית לשחקני בייסבול שהיה בחיתוליו. משם זלגה ההנלי לכל הכיוונים באורחות החיים באמריקה.
להחדרתה כפריט לבוש אופנתי למיינסטרים האמריקאי אחראי ראלף לורן שהקים את המותג הראשון שלו ב-1967. לורן התוודע להנלי באמצעות סיטונאי ביגוד ניו-יורקי שהראה לו גרסה של הנלי כהלבשה תחתונה.
ראלף לורן. הראשון שזיהה, והיום מוכר את ההנלי ב-200 דולר. צילום: רויטרס
זה היה תחילתו של סיפור אהבה מתמשך שבמהלכו עיצב לורן גרסאות שונות של הנלי שהפכה לחולצה פופולרית מאוד. במותג שלו הנקרא RRL לא מתבייש לורן למכור הנלי במחירים של 200 דולר וצפונה. המחיר מטורף על פי כל אמת מידה, אבל לורן תופר עדיין את ההנלי האטרקטיבית ביותר.
רוב הזמן נחשבה ההנלי לפריט לבוש גברי, אבל בשנות ה-90 הפכה פופולרית ביותר בקרב נשים. חברות כמו Guess ואמריקן אפרל מייצרות גרסות משלהן להנלי, אך אלו צרות ואופנתיות מדי למי מאיתנו שזיהו את הטרנד כאשר היה קטן וצנוע.
מי שהמחיר של ראלף לורן מרתיע אותם, מוזמנים לחיפוש סיזיפי אחרי חולצת ההנלי האולטימטיבית בחנויות אונליין. ההימור המשתלם ביותר הוא ORVIS, L.L Bean, TERRITORY AHEAD, carhartt, sundance ואחרות.