יוקר המחיה שחלחל בימים האחרונים מחדש לתודעה הציבורית אינו מותיר את הממשלה אדישה. ראש הממשלה, שר האוצר ואולי גם שר הכלכלה מבינים שעל המחדל הם עלולים לשלם ובקרוב, ולכן ימהרו לפעול. אבל מי שמאמין שהממשלה תיקח אחריות ליוקר המחיה וגם תממן את הטיפול בכיסה, משלה את עצמו. היא תזרוק את האחריות על הסקטור העסקי, תקים ועדות לעידוד התחרות, ותבטיח לפקח ולהסיר חסמים. איך אומרים? מילים כמו חול ואין מה לאכול.

הממשלה לא תבצע את המתבקש, תכניס את היד לכיס ותוריד מחירים דרך קיצוץ המע"מ או דרך מסי הקנייה. להפך. בתקציב 2015 נעשו ניסיונות להכבדת העול במהלכים מעוררי תרעומת כמו תשלום כופר של 60 שקלים למשתמשי הצהרונים וחידוש מס הנסיעות בתחפושת של היטל חידוש דרכון. הממשלה והאוצר התמכרו לנוהג להכניס את היד עמוק יותר לכיסינו וקשה להם להיגמל.

המספרים הבאים יוכיחו את עולם האבסורד שבו אנחנו חיים. יוקר המחיה זה ענף הרכב. מר ישראלי הנוהג במאזדה 3 הוא הפרה החולבת של האוצר. בעצם הוא כבר לא פרה, הוא הפך לרפת. הכנסות הממשלה מענף הרכב והבנזין מסתכמות ב-33 מיליארד שקל לשנה, יותר מ-10% מתקציב 2015. מסי הקנייה, המע"מ והמכס גורמים לכך שמחירה של מכונית בישראל כפול מארה"ב וגבוה בעשרות אחוזים מחלק ממדינות אירופה. כ-18 מיליארד שקל שילמנו לאוצר בשנה האחרונה עבור מסי דלק.

מספרים לנו שרכב זה מותרות ולכן לגיטימי לגבות את הכסף מהעשירונים העליונים המעזים להעשיר את גזי החממה. טעות. רכב הוא אביזר שימושי שקשה להתנייע בלעדיו. אפילו נשיאת העליון לשעבר דורית ביניש קבעה שאחזקת רכב אינה מוצר מותרות ואינה בהכרח עילה לפסילת תשלום קצבת הבטחת הכנסה. בעוד באירופה עומדות לרשות הנהגים חלופות נסיעה ציבוריות ידידותיות, אנחנו ניאלץ להמתין לרכבת הקלה עד 2022 ולסבול מתשתית רכבת עלובה ביחס למקובל באירופה.

יוקר המחיה הוא גם מוצרי המזון. המשפחה הישראלית מוציאה בממוצע כ-2,200 שקל לחודש עבור סל המזון. המע"מ של 18% כפול מהמקובל במדינות האיחוד האירופי. לו המע"מ היה מופחת במחצית, החיסכון למשפחה היה מסתכם בכ-200 שקל לחודש, שהם כ-2,400 שקל לשנה.

ענף הדיור הוא המוקד השלישי של יוקר המחיה, ועל כך אין ויכוח. המדינה נהגה בשנים האחרונות לספסר בקרקעות ולהרוויח בגדול. ההכנסות ממס רכישה על דירות נאמדות ב-2014 ב-5 מיליארד שקל. 2 מיליארד שקל נוספים ייגבו ממס שבח.

שר האוצר יאיר לפיד הוא הראשון והאחרון שחשב מחוץ לקופסה כשניסה לבטל את המע"מ על דירות חדשות, אבל זה נגמר בבכי. זה לא כל כך עצם המהלך, אלא החשש של פקידי האוצר להיגמל מהעטין הציבורי. אחרי הלינץ' שנעשה ללפיד בנושא הנדל"ן, קשה להאמין ששר אוצר כלשהו יעז אי פעם לוותר על מס כלשהו רק כדי להוריד מחירים.

המסים לא יופחתו כי האוצר חייב לממן תקציב של 328 מיליארד שקל המממן את השירות הציבורי ותקציב ביטחון מנופח. מבחינת פקידי האוצר אנחנו שקופים ומהווים בסך הכל מספרים בטבלאות האקסל שחייבים להתאזן. האחריות הציבורית נזרקת על הפוליטיקאים.