בואו נראה אם אתם יודעים לענות על השאלה הפשוטה הבאה: האם זה בסדר להתגנב לבתים באמצע הלילה ולהתיישב בתוכם? התשובה הנכונה: אם אתה ימני ומדובר ביהודים בסילוואן, זה בסדר, כי ליהודים בישראל מותר להתיישב בכל מקום ולא משנה אם מתוך התנהלות של המערב הפרוע או התנהלות חוקית וגלויה.
אם אתה שמאלני, לעומת זאת, אסור ליהודים לחיות בשכונות ערביות, אבל הכרחי שערבים יוכלו לחיות בשלום ובשלווה בכל שכונה יהודית באשר היא. עוד שאלה: האם זה בסדר לזרוק אבנים ולרסס כתובות נאצה? כאן התשובה קצת יותר מסובכת: אם אתה שמאלני, זה נורא ואיום. אם מדובר בנערי הגבעות ויש מיד לכנותם יודו-נאצים או משהו דומה, אבל צריך להצדיק את המעשה כשמדובר בנוער ערבי.
אם אתה ימני, התשובה היא שעדיף בעניין נוער הגבעות להפטיר חצי ביקורת ומיד להמשיך לגינוי מתלהם של כל יידוי אבן והשלכת בקבוק תבערה בידי ערבי. שנמשיך לכתוב את ספר החוקים האמיתי של ישראל 2014? השאלה הבאה היא: האם זה בסדר להסית בשם לאומנות קיצונית? אז ככה: אם אתה ימני, עדיף להתעלם כשהלאומנות העיוורת יוצאת מפיו של מישהו ממחנה הימין, גם אם הניסוח קצת מבעית בעיניך.
אבל אם אתה שמאלני, חובה עליך להצטמרר רק מאמירות של מיכאל בן ארי, מירי רגב, אורית סטרוק ואולי גם משה פייגלין מדי פעם, אבל יש לחייך בנאורות נוכח אמירות אנטישמיות של חנין זועבי וחבריה למפלגה. בואו נמשיך. האם זה בסדר להלל חשוד בפלילים במסגרת אירוע ציבורי? שוב, תלוי. אם אתה שמאלני ומדובר בחובבי כהנא, צריך למגר את התופעה ללא רחמים. אבל אם מדובר בהילולו של עזמי בשארה, צריך לקבל בהבנה את בני סכנין.
בשארה. צילום: פלאש 90
ושאלה אחרונה: בהנחה שכולנו כבר הבנו שג'ון קרי, מה לעשות, הוא לא מאור הגולה, האם זה בסדר להתנגח בו דרך אמצעי התקשורת במצב הרגיש שבו נמצאת ישראל, ובהתחשב בכך שארה"ב היא ידידתנו האחרונה? ובכן: אם אתה משה בוגי יעלון, מותר לך לעלוב בו בעצמך, אבל זו טיפשות שאין כדוגמתה כשנפתלי בנט עושה את זה. אם אתה לא בוגי אבל מזדהה עם מחנה הימין, תמוך באמירות של בנט גם אם הן יביאו אותנו לאבדון, ותאשים את ברק אובמה.
בכל מקרה, רק אם אתה מגדיר את עצמך כשמאלני, אתה יכול להרשות לעצמך לומר שיתכן שגם אם מדובר בממשל אמריקאי מאתגר במיוחד, התנגחות פומבית היא אולי לא הדרך המתוחכמת ביותר ליישר מולו את ההדורים. יש משהו משחרר בלומר את האמת, לא? עכשיו אנחנו לפחות מבינים אחד את השני, ויכולים להסכים על דבר אחד: שבירת הכללים על ידי מחנה אחד אינה באמת מאזנת את השבירה של החוקים על ידי המחנה הנגדי.
כרגע, הרוב השפוי במדינה מאפשר לקיצוניים לעגל פינות משום שאף צד לא מגביל את הקיצוניים במחנה שלו. יש מאפיה של ימין ויש מאפיה של שמאל, ובשני הצדדים לא שומרים על החוקים, אבל דואגים להאשים רק את המחנה השני הבעיה היחידה עם ספר החוקים החדש הזה, היא שמאפיות רק מביאות ליותר קיצוניות. אף מאפיה משום צד, וממש לא משנה עד כמה הוא צודק וחכם, לא תחזיר לפה את השפיות.
לסיום תזכורת, שכן אנחנו אוהבים להשתמש בדימויי נאציזם לאחרונה: המפלגה הנאצית העפילה בזמנו בגרמניה לא בגלל שהייתה המפלגה הקיצונית היחידה. מולה השתוללה גם קיצוניות השמאל והקומוניזם, וכל צד בעצם כתב "ספר חוקים" משל עצמו. מגוון ניסיונות הפיכה של המשטר הדמוקרטי, גם מימין וגם משמאל, הקדימו את עליית הנאציונל־סוציאליסטים לשלטון.