המשבר הקואליציוני הנוכחי נובע מהכישלון העמוק והאסטרטגי של יאיר לפיד, כישלון שהוא מרחיק לכת בהרבה מעריכת בחירות מוקדמות מאוד.
מדובר בפספוס היסטורי, כיוון שללפיד עמדה היכולת לשחרר אותנו ממלכוד ארוךימים ולתקן כשלים יסודיים במרקם החברתי-כלכלי שלנו. אבל לפיד וכמה מחברי מפלגתו החמיצו את החלב ואת שעת הכושר - הם העדיפו לוותר על השגת הישגים דרמטיים במסגרת המכנה המשותף של כלל מפלגות קואליציה, רק כדי להתנגח על נושאים תיאורטיים וחסרי ממשות.
הרוח החדשה שהביא יאיר לפיד בבוקר שאחרי הבחירות לא נבעה מהמסרים ומהבטחות הבחירות שלו. מפלגות אווירה "מרכזיות" ו"אזרחיות" מסוגה של יש עתיד כבר פרחו לפתע בעבר והתרסקו לימים בלי להשאיר סימן. החידוש היה דווקא ב"ברית האחים" עם נפתלי בנט והבית היהודי, שהביכה מאוד את ראש הממשלה, מנעה את כניסת החרדים לממשלה, וסימנה סדר יום לאומי חדש.
פירוק ברית האחים - הפספוס הגדול. לפיד ובנט. צילום: פלאש 90.
רק הברית הזו היא שאפשרה לנסות לבצע מהפך בתחום הגיוס ושיתוף החרדים בשוק העבודה. רק בברית הזו היה טמון הפוטנציאל לשינוי יסודי בכלכלה ובחברה. החיבור בין יש עתיד לבית היהודי בנושאים של דת ומדינה אפשר לרסק את הפיצול הכרוני בין מה שכונה ימין ושמאל, פיצול שניצל המחנה החרדי להגברה בלתי סבירה של כוחו, הנצחת אפליית הנשיאה בנטל והקצאת משאבים לא פרופורציונלית לחרדים.
בד בבד, השבר האינהרנטי בקואליציה גרם מתמיד להנצחת כשלי תשתית חברתיים-כלכליים. מאז עליית הליכוד לשלטון, הוא לא אזר כוח להיאבק במונופולים ובבעלי זכויות היתר, כמו הוועדיםהגדולים במשק, לפתוח תחרות אמיתית, לעודד את הייצור ולהוריד מחירים ומסים.
רוח "ברית האחים" יכלה להשתית תחושת ביטחון בקואליציה, שתמנע פזילה לכיוון החרדים והשמאל הקיצוני, מחשש האפשרות לפיצוץ מוקדם של הקואליציה. הרוח הזו הייתה יכולה להקנות הישגים היסטוריים למרכיבי הקואליציה, שדווקא הם ישמשו ככרטיס מנצח לקראת הבחירות הבאות.
בתחילה היה נדמה שלפיד מבין עד כמה אין טעם להמשיך את העימות המטופש והתיאורטי בין מי שמכונים בטעות ימין ושמאל; מבין שאין היגיון בהמשך הריב הדמיוני בתוך המחנה הציוני, כאשר אין שום ערבי המקבל את עמדות שני הצדדים; מבין שבמקום להתווכח לריק על אבו מאזן, עדיף לשנות את פני המדינה בארבע שנות הקדנציה הנוכחית.
ודווקא המלחמה האחרונה חידדה את המוסכם ואת המובן מאליו בין הציונים, באופן שהמחיש עד כמה עדיף להשקיע את המאמצים בתוך המתחם המוסכם בין חברי הקואליציה במקום לגלוש למחלוקות חסרות התוחלת של העבר.
אבל משהו השתבש בממלכת לפיד. מלכתחילה היה ברור שהמפלגה שלו מגבבת בליל של אנשים והשקפות, שהמצע היחיד המוסכם על כולם הוא הסיכוי להיכנס לכנסת. ביניהם שובצו כמה חברים שיכלו למצוא את מקומם בקלות במרצ.
והאש הזרה של הבודדים האלו, בראשות יעקב פרי, היא שפירקה את הסיכוי לחולל את המהפכה הגדולה. היא חיבלה, ראשית, באמון מול בנט והבית היהודי ואחר כך החזירה את הקואליציה כולה לדפוסי החשדנות המסורתיים, ששימשו כל כך טוב את החרדים ואת הוועדים הגדולים בעשרות השנים האחרונות.
ספק רב אם ניתן לחדש היום את האמון והתקווה של תחילת הקדנציה. ואובדן התקווה מסמן את הכישלון הגדול של יאיר לפיד, שהוא ההחמצה של כולנו