ירושלים בוערת. נכון, השר לביטחון הפנים עדיין "לא רואה אינתיפאדה", אבל אם נהיה תלויים בכושר הראייה שלו, בסוף נהיה תלויים. לא זה הזמן לבדוק מי אשם במהומות בירושלים. הדבר היחיד שצריך לעשות עכשיו, הוא לנסות להנמיך את הלהבות. לשפוך מים קרים על האש.
פיצוץ עכשיו בירושלים ירים לאוויר את האזור כולו או מה שנותר ממנו. נכון, עכשיו אפשר להתפלץ כששומעים את המשפחה של המחבל שרצח תינוקת בת שלושה חודשים מספרת, שוב, ש"מדובר בתאונה", אבל זה לא הזמן להתפלצויות. בסוף, יש תמונה גדולה ובה צריך להתמקד. התמונה בוערת.
מה אמור לעשות מנהיג אחראי במצב כזה? להרגיע. לנקוט שורה מהירה של צעדים שנועדו לצנן את הרוחות ולנטרל את אדי הבנזין שנדחסים באוויר, ממתינים לניצוץ. מה עושה בנימין נתניהו? את ההפך הגמור. הוא מניח לנפתלי בנט, פירומן חובב, ולאורי אריאל, פירומן ותיק עם קבלות, לנסות לשפוך דלי של דלק על הלהבות.
הפגנה בירושלים. "לנסות להנמיך את הלהבות". צילום: מרק ישראל סלם
הבית היהודי מצאה זמן להעמיד בפני נתניהו אולטימטום לחידוש מיידי של הבנייה ביהודה ושומרון. הרי זה בדיוק מה שצריך עכשיו כדי להרגיע. כנראה שלא באמת מעניין אותם שם, בבית היהודי, מה שקורה כאן. הם בענייני הנצח והעולם הבא. להבלי העולם הזה ידאג כבר הקב"ה, או שנחכה לביאת המשיח.
נתניהו כבר היה בחוויה הזו פעם. בקטנה. הוא התעלם מכמה אזהרות ופתח, בזחיחות וביהירות, את מנהרת הכותל. פרצו מהומות דמים שהריצו אותו עם הזנב בין הרגליים עד וושינגטון, שם הוא "גילה חבר חדש" (יאסר ערפאת). עכשיו אפילו וושינגטון כבר לא מחכה לו. הוא איבד את וושינגטון. האזור כולו תלוי לנו על הצוואר. עבדאללה מלך ירדן מפה, הנשיא סיסי משם, כל העולם פוכר אצבעות וסופק כפיים אל מול ההתדרדרות בירושלים. כל העולם, חוץ מאלה שצריכים לעשות מעשה.
אנחנו תקועים ברכבת שדים קלה שדוהרת אל פי התהום, כשבתא הנהג מצטופפים נתניהו, נפתלי בנט ואורי אריאל, ומפזרים איומים. להתראות בגיהינום.