בעקבות הסערה הפוקדת את העולם ביחס לארגון "המדינה האסלאמית", קריסת סוריה ועיראק ו"האביב הערבי" שכולו דם והרוגים, מצא לנכון העיתון "דר שפיגל" להקדיש מקום לשני מאמרי פולמוס העוסקים בסוגייתהאנרכיה לעומת היציבות.
מהות הפולמוס מאפשרת הצצה נדירה לתוך הוויכוח התיאורטי על דמוקרטיה ודיקטטורה, אוטוקרטיה או כאוס אגב העולם המוסלמי והערבי, וכוח שיכול להמחיש את הבלבול בחשיבה המערבית, וודאי זו של גרמניה.
במאמר שכותרתו "האם הדיקטטורים גרועים יותר מאנרכיה", טוען הכותב קריסטיאן הופמן שאין לקבוע שהמעבר מדיקטטורה לדמוקרטיה אפשרי בקלות. לדידו, מה שגרוע יותר מדיקטטורה, מחוסר זכויות אדם ואזרח וודאי מדמוקרטיה - הוא מלחמת האחים והכאוס השורר עתה בכל אותן מדינות מתפוררות, דוגמת עיראק.
מלחמת אחים וכאוס. דאעש בעיראק. צילום: רויטרס.
מסקנתו של הופמן היא שישנם עמים שאינם בשלים לדמוקרטיה למרות המעשים המזוויעים של הדיקטטורים. הופמן משוכנע שמרבית האנשים במדינות הללו היו מעדיפים את המשך הדיקטטורה מאשר אנרכיה ומלחמת אזרחים עקובה מדם. היציבות, לדעת הופמן, עדיפה כדי לשמור על סדר שבני אדם זקוקים לו.
התיאוריה הזו לא מקובלת על פרשן אחר של "דר שפיגל", מתיו פון רוהר, הטוען שהכאוס ומלחמת האחים אינם, בהכרח, גרועים יותר מדיקטטורה. די להביט בהיסטוריה ב- 100 השנים האחרונות, כולל בנאציזם, כדי להבין שהדיקטטורה גרועה באותה המידה כמו תופעות אחרות.
פון רוהר מגייס לטובתו את הדוגמה של המצרים בתקופת מובארק, לוב בתקופת קדאפי, סוריה בתקופת אסד, האב והבן, וכד'. מיליוני אנשים חוסלו למען שמירת המשטר הקיים, קידוש הנפוטיזם והשחיתות.
לדעתו, הצצה בין השורות, המהלך של אובמה ושל אחרים שהאמינו בדמוקרטיזציה של מדינות האסלאם היה נכון. אין אלטרנטיבה טובה יותר מהדמוקרטיה. ואנו טוענים שגם הופמן וגם פון רוהר אינם מדייקים בתיאוריהם. הניסיונות לכפות דמוקרטיה על עמים בהיסטוריה המודרנית ברוב המקרים לא הצליחו.
דווקא גרמניה הוויימארית שלאחר מלחמת העולם הראשונה היא דוגמה לריאקציה האיומה לכפיית הדמוקרטיה. החוקה הוויימארית הייתה למתקדמת ביותר, אך היא לא מנעה (אולי אפילו להפך) את עליית הנאציזם. מדינות מזרח אירופה הקומוניסטיות שהתפרקו ועליהן נכפתה דמוקרטיה לא ממש צלחו, להוציא כמה בודדות.
ודאי רוסיה אינה דמוקרטית למרות מראית עין של עקרונות דמוקרטיים. גם הניסיונות הבלתי נלאים של המערב לכפות דמוקרטיה במדינות דרום אמריקה לא עלו יפה. התפיסה שדמוקרטיה טובה יותר מכל משטר אחר, למרות חסרונותיה, נכונה, אלא שהיא אינה ניתנת לכפייה.
מכאן שהרע במיעוטו הוא שבמדינות האסלאמיות-ערביות דווקא הדיקטטורות שמרו על המסגרת המדינתית. אין להקל ראש בכך. התפרקות המדינות הללו יצרה אנרכיה, וזו הולידה גל טרור שלא היה כמותו במאה השנים האחרונות. ארגון "המדינה האסלאמית" צמח על קרקע פורייה בעקבות התפוררות המסגרת המדינתית והכישלון לכפות דמוקרטיה.
במבט כלל־עולמי השקט היחסי שהיה בתקופת הדיקטטורים במדינות המוסלמיות רק היטיב. זהו פרדוקס, אך הוא קיים כי העולם אינו תיאוריה מן הספרים. הכותב הוא היסטוריון ומתמחה בביטחון לאומי