1. האלוף (במיל') ח"כ אלעזר שטרן, הגיע אל הכנסת בעיקר כדי לקדם חוק אחד: חוק הגיור. נכון, הוא השתלב בוועדת הכספים ואפילו עושה חיל, אך ליבת פעילותו וייעודו בקדנציה הנוכחית נעוצה בענייני דת ומדינה. ח"כ שטרן מבקש להרחיב את "פרויקט נתיב", מפעל הגיור הידידותי שהקים בצה"ל והביא לגיורם של אלפי חיילות וחיילים שהחליטו לעלות לישראל.

ח"כ שטרן (גילוי נאות: אנחנו חברים קרובים) הוא אלוף יוצא דופן. נעים הליכות, אבל עקשן. הפה הגדול שלו סיבך אותו לא אחת, אך לא הרתיע אותו לרגע. הוא אדם דתי שחושב ופועל מחוץ לקופסה ומדי פעם מקומם עליו את הציונות הדתית הקלאסית. קשה שלא לאהוב אותו. הוא בן לניצולי שואה, שהגה וייסד את פרויקט "עדים במדים"; צנחן ואיש חינוך, שרואה בתפקיד קצין חינוך ראשי ומפקד בית הספר לקצינים את גולת הכותרת של ההשפעה על הנוער בישראל כלוחמים, יהודים וישראלים.

השבוע שאלתי אותו אם הוא אכן מתכוון לעזוב את הקואליציה אם חוק הגיור לא יעבור. הוא נעלב מהשאלה. שטרן לא יודע היכן יהיה בקדנציה הבאה, אם ציפי לבני ועמיר פרץ יעברו ליש עתיד או למפלגת העבודה. אם כי ידוע לו שהוא יהיה נכס לכל מפלגה שתרצה אותו ותתאים לעקרונותיו. אבל עם כל הכבוד, ח"כ שטרן אינו העניין. העניין הוא בנימין נתניהו, ראש הממשלה שפועל בתוך הקואליציה הנוכחית ומנסה לרצות את הקואליציה הבאה.

אלעזר שטרן. צילום: פלאש 90

הוא כורת בריתות עם החרדים במסדרונות הפוליטיים בירושלים, אך נותן להם גט כריתות במסעדות בניו יורק. הניסיון להקדים את הבחירות הפנימיות בליכוד הוא עוד אות מצוקה שמשדר ראש הממשלה, לאחר נטישת שריו, בידודו במרכז המפלגה והניסיונות של פוליטיקאים בכירים לגבש גוש חלופי. חילופי הדברים הקשים בין השר סילבן שלום לנתניהו השבוע בישיבת הממשלה, מלמדים על אובדן האוטוריטה של האחרון סביב שולחן הממשלה.

לפני שבועיים כתבתי כאן כי להערכתי שלום הוא השר הבא שעשוי לעזוב את ממשלת נתניהו. במפגש שקט עם עשרות חברי מרכז הליכוד הם הפצירו בו שלא לעשות זאת, אבל לא קיבלו הבטחות. אם יעזוב, לא יעשה זאת בשקט; אם יישאר - לא הוד ולא הדר יהיו ליחסיו עם היושב בראש השולחן.

2. יש לי הצעה לראש אגף המודיעין, האלוף הטרי הרצי הלוי, לקראת שנת הלימודים הבאה: קח את רעייתך וילדיך, ורד לנגב. שכור שם בית, שלח את ילדיך לבתי הספר המקומיים והיה דוגמה ומופת לאלפי קציני צה"ל מיחידות אגף המודיעין, שיעברו לבסיס המודיעין בסמוך לצומת שוקת. במעשה זה תזכיר לנו את המנהיגות שנעלמת ואת העיקרון המנחה בבית הספר לקצינים של צה"ל: "ממני תראו וכך תעשו".

אני יודע שזה קשה ומורכב, אבל אחרי זמן קצר באמ"ן אתה כבר מכיר את אנשיך ויודע שללא דוגמה אישית יהיה קשה להוריד אותם לנגב. ההצעה לאלוף הלוי רלוונטית גם לראש אגף התקשוב הבא, שהמערך שעליו הוא מופקד עתיד לעבור לקריית התקשוב בבאר שבע. גם באמ"ן וגם באגף התקשוב משרתים קצינים מוכשרים, בעלי מסוגלות מקצועית גבוהה, שלא יתקשו למצוא תעסוקה בשכר גבוה גם מחוץ לצבא.

ולכן יש צורך להעמיד להם לא רק דוגמה אישית של מפקדם, אלא גם הטבות ומענקים, הקלות בדיור, חינוך איכותי, מקומות תעסוקה לבני המשפחה ותרבות. בעוד עיר הבה"דים ברמת הנגב הולכת ונבנית בקצב מסחרר ותאוכלס בקרוב, מתקשה הממשלה להוציא לפועל את תהליך הורדת מערכי התקשוב והמודיעין לנגב, בעיקר משיקולי תקציב. אבל תתארו לכם ששני אלופים יעברו עם משפחותיהם לנגב. במעשיהם ישדרו לממשלה: אנחנו כבר פה, מחכים לכם.

3. כשבני הבכור אורי סיפר לנו שהוא משתחרר משירות קבע ונוסע לטיול של מספר חודשים במרכז אמריקה, החסרתי פעימה. המחשבה על החשיפה לסכנות בטיחותיות וביטחוניות הפכה אדם שאנן ורגוע כמוני למוטרד ומודאג. לא העזתי להוציא הגה. אורי הוא בחור חסון, ספורטאי באופיו, קצין בצה"ל. כשעלה לבוידם ושלף מזוודה ולא תרמיל גב, נרגעתי. הוא הזכיר לי את אבא שלו.

כשהייתי בגילו הנוהל היה: שחרור מהצבא, עבודה של שנה באחד מענפי המשק וטיול של חודשיים ברכבות ברחבי יבשת אירופה. הזמנים השתנו. צעירי ישראל יוצאים לכבוש את העולם מתוך תחושה שלאחר שירותם הצבאי הם יכולים לעמוד בכל אתגר ולהתמודד עם כל סכנה. ואז הם נתקלים באיתני הטבע האימתניים שלא מוכרים לנו או בשבילים ובכבישים קטלניים, ומסכנים את חייהם.

בשעת אסון ישראל מלוכדת. האבל המשפחתי לאחר האסון הטראגי בנפאל הפך לאבל לאומי. אנו מבכים את הנספים, מזדהים עם סיפורי התושייה וההצלה ונחנקים לנוכח הדילמות הערכיות שעלו בעת החילוץ. כהורים אנו מתפללים שילדינו ייצאו למסע מאתגר ב"שביל ישראל", אבל יודעים שהם ימשיכו לטייל בנפאל, בהודו ובצ'ילה ורק מתחננים אליהם: היזהרו.

4. יהודי יקר הלך השבוע לעולמו, בגיל 83 . אל"מ (במיל') צביקה לבנון שמו, ממניחי היסודות לצה"ל ולהתיישבות לאורך גבולות המדינה. לבנון היה איש ביטחון, חינוך והתיישבות משחר נעוריו ועד ליום מותו. הוא עמד בראש פיקוד הנח"ל בסוף שנות ה-60 , בתקופה שבה הנח"ל סימן את הגבולות וההיאחזויות שהוקמו הפכו לקיבוצים ולמושבים פורחים.

הוא עמד בראש פיקוד ההדרכה, לאחר קריירה קרבית כמפקד סיירת הנח"ל. כמפקד בחטיבת הצנחנים וגולני לקח חלק בפעולות התגמול ובמלחמות ישראל. לבנון ז"ל, ממייסדי קיבוץ תל קציר, כיהן עד יומו האחרון כיו"ר הארגון הארצי של חברי ההגנה. לפני ארבע שנים הוא בא אלי ללשכת דובר צה"ל, וביקש את הסיוע של צה"ל לכנס לציון 90 שנה להקמת הארגון.

"אתה לא מבין שבעוד עשר שנים לא יהיו כאן חברי הגנה ובטח לא מי שיארגן כנס כזה?", שאל וכמו נער צעיר הרים כנס לתפארת. עשייתו של לבנון למען הביטחון וההתיישבות זיכתה אותו בהדלקת משואה ביום העצמאות ה-62, אך נדמה לי שגם התנועה הקיבוצית וגם צה"ל מחויבים לאתר את הדרך הנכונה להנציח את זכרו, פועלו ומורשתו. יהי זכרו ברוך.